זוכרים את אמיר וול ז״ל
הילדות והכשרון המגוון
אמיר לא היה רק ילד רגיל – הוא היה ילד חכם בצורה יוצאת דופן, שמפגין כישורים מיוחדים גם בתחום האמנותי וגם בתחומים מדעיים. כבר בגיל צעיר התגלה כילד עם כשרון מוזיקלי נדיר. הוא למד לנגן על מספר כלים מוזיקליים, בהם חלילית, פסנתר, יוקוללה וסקסופון. כל כלי היה עבורו דרך לבטא את עולמו הפנימי, את אהבתו למוזיקה ואת הרצון לשדר לעולם את רגשותיו. בנוסף למוזיקה, אמיר היה אמן מוכשר. הוא צייר, פיסל ועסק גם בשחמט ומתמטיקה, וניתן היה לראות את כישרונו הרב בכל תחום בו בחר להעמיק. יכולותיו האמנותיות והאינטלקטואליות הפכו אותו לדמות מרשימה ומיוחדת, שסחפה את הסובבים והקרובים לו. כל תחום בו עסק הפך למשימה שהוא נתן לו את כל הלב והנשמה, ובזכות השאיפה לשלמות הוא השאיר חותם בכל מקום בו פעל.התחום שבו הצטיין – הטניס
התחום שבו אמיר בלט במיוחד היה הטניס. בגיל 5 בלבד, כשהיה ילד צעיר, החל להתאמן במרכז הטניס ביפו. יכולותיו המרשימות זוהו במהרה, וההתקדמות המהירה שלו לא איחרה לבוא. בגיל 8 זכה במקום הראשון בתחרות אזורית. לא עבר זמן רב, וכבר זכה בכל התחרויות בשנת 2021 בגילאי 10 והוכתר כאלוף ישראל לבנים עד גיל 10. הישגים אלו היו רק תחילתה של דרך ארוכה ומרשימה בתחום הספורט. השאיפה להתמחות ולהיות הטוב ביותר הובילה אותו לאימונים אינטנסיביים, תוך שימור רצון חזק להצליח בכל מה שעשה. הכישרון האדיר של אמיר והמסירות הרבה שהשקיע בטניס עשו אותו לשחקן טניס מבטיח. בשל היותו מדורג ראשון בארץ זכה לקבל מימון של חברת וילסון ופניו היו קדימה לעבר תחרויות בחו״ל והמשך ההתקדמות המקצועית בטניס. הוא הראה לכל מי שסביבו את התשוקה הגדולה לספורט, שהייתה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו.
ההתמודדות עם המחלה
ב- 1 לאפריל 2022, אמיר אובחן כחולה בלוקמיה, אך למרות המחלה הקשה, אמיר לא ויתר. הוא התמודד עם הכאב והטיפולים הקשים תוך שמירה על רוח אופטימית שאין שנייה לה. אמיר הפך לדוגמה חיה של עמידות ואומץ, שלא נתן למחלה להשתלט על חייו. הוא המשיך ללמוד, לנגן על כלים מוזיקליים, לשחק טניס ולעסוק בתשוקותיו, והעולם שסבב אותו לא הפסיק להתרשם מהכוחות הנפשיים העצומים שהפגין.
המוטו של אמיר היה פשוט אך חזק: "כל עוד אדם חי, עליו לשאוף להיות הגרסה הכי טובה של עצמו. תמיד אפשר להשתפר." אמיר לא ראה את עצמו כקורבן, אלא כנלחם. הוא האמין תמיד שניתן להשתפר, להתקדם ולהתפתח בכל תחום, גם כשזה נראה קשה. המשפט הזה היה אחד מעקרונות חייו, והוא היה חלק מהשראה רבה עבור כל מי שהכיר אותו.
סיום חייו והמורשת שהשאיר
אמיר הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלתו, כשהוא רק בן 13. למרות גבורתו, המחלה הייתה חזקה יותר. אולם, אמיר לא נכנע, והמשיך להילחם עד לרגעיו האחרונים. לא רק עבור עצמו, אלא גם עבור משפחתו וחבריו, שכל הזמן התפעלו מהאומץ ומהיכולת שלו לשמור על חיוך ותקווה.
ברגעיו האחרונים של אמיר בליל פטירתו כשביקש שכל אחד מבני משפחתו יחזיק לו ביד ויחייך, הוא חייך ואמר: " אמא תפסיקי לבכות, תחייכי. אנחנו יחד ואנחנו מחייכים- מה יכול להיות יותר טוב?״
אמיר הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלתו, אך השאיר אחריו חותם עמוק בכל תחום בו פעל. זכרו נשאר חי בליבם של כל מי שהכירו אותו, ויכולותיו, רוחו האופטימית והכשרון הרב שהפגין, יהוו תמיד מקור השראה