חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

5 שעות, 53 דקות: כשסופרמן ניצח את סופרמן

 

מאת: אריאל כהן, איגוד הטניס

מאיפה בכלל מתחילים? באמת, מאיפה לכל הרוחות מתחילים להסביר את מאורעות ה-29 בינואר 2012 במלבורן מבלי להשתולל עם סופרלטיבים או להשוות את המשחק ההוא לקרבות האיגרוף הגדולים בהיסטוריה? איך אפשר לחזור ליום ההוא מבלי לצפות בתקציר, לא להאמין שזה אכן קרה, ואז לצפות שוב בתקציר, לסנן "וואו", ולהתקשר לחברים כדי לשאול אותם אם גם הם זוכרים את הרגעים ההם, ואיפה הם היו בזמן אמת? כנראה שאי אפשר. ובכל זאת, בואו ננסה לפתוח עם הסבר פרקטי.

זה מה שיכולתם אתם – האדם הממוצע – להספיק לעשות בזמן שגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2012 שוחק: לאכול ארוחת בוקר, לצאת לשתות קפה ולקרוא עיתונים. לעשות קניות, לחזור הביתה, לתת שעה שינה ולקום לעוד כוס קפה. להכין ארוחת צהריים, ואז לאכול אותה. להתרסק לאיזה שעתיים מול האינטרנט, לצאת לריצה, לחזור שוב לדירה, להתקלח, ולהתפנק על איזה קינוח טוב. ואנחנו עוד עדינים. 5 שעות, 53 דקות. זה הזמן שלקח למשחק ההוא להתנהל. ואם גמר ווימבלדון 2008 נחשב למשחק הטניס הטוב בהיסטוריה, לא בטוח שזה לא משחק הטניס הכי מרשים פיזית ואתלטית בהיסטוריה.

על קצה המזלג: צפו בתקציר (מאוד) מקוצר של הגמר

קצת בדומה לגמר ההוא בווימבלדון, גם לעימות הזה הגיעו שני השחקנים הטובים בעולם באותה התקופה ללא ספק, ובכושר שיא. מצד אחד, נובאק ג'וקוביץ' מיד לאחר עונת הפריצה הגדולה שלו, ומן העבר השני, רפאל נדאל, שאלמלא אותו נובאק, כבר היה שליט בלעדי בסבב באותן השנים. והקרב ביניהם היה טעון הפעם בגלל הנסיבות שהוליכו אליו. הספרדי לא רק שהפסיד ב-9 מ-11 המפגשים האחרונים מול הסרבי, אלא גם נוצח בשני גמרי הסלאמים האחרונים על ידי נולה – בווימבלדון ובארה"ב. הדבר האחרון שהיה בא לרפא – תהיו בטוחים – זה להשלים סרייה עם עוד הפסד במעמד שיא, שיהיה השלישי ברצף.

מצד שני, היתרון המנטלי של ג'וקוביץ' היה אמור להימחק בשל העובדה שהוא הותש בחצי גמר מול אנדי מארי שארך 4 שעות ו-50 דקות, וגם קיבל יום מנוחה פחות מנדאל. כך או כך, היה למה לצפות, ואיכשהו – כל מה שציפינו לו היה כלום לעומת מה שקיבלנו. הסט הראשון נפתח עם שבירות מוקדמות לשני הצדדים, אבל נולה מיצמץ במצב של 5:5 וראה את נדאל חוגג 5:7 ו-0:1 במערכות. רוצים לדעת כמה זמן ארך הסט? שעה ועשרים. כן כן, שמעתם נכון. פרק זמן שבו יכולים להימשך לעיתים משחקים שלמים. מדהים.

הלאה. למערכה השניה עלה ג'וקוביץ' אחר. אותו ג'וקוביץ' שכבר למד לשגע את נדאל עם ראלים לא הגיוניים באורכם, ואז ווינרים יותר לא הגיוניים באורכם. נובאק שבר מהר מאוד ל-1:3, אבל דווקא במצב של 3:5 לזכותו, נשבר עם שגיאה כפולה מוזרה. ואז, כשלרפא היה צ'אנס להשוות, הסרבי הזכיר באיזו מפלצת מנטלית מדובר. הוא שבר שוב ל-4:6, איזן ל-1:1 במערכות, ויצא כמו מלוע של תותח לזכות גם בסט השלישי עם 2:6 סופר משכנע, במהלכו הפגין טניס באמת נדיר. זה נגמר עם 2:6 ועם תצוגה שגרמה לקהל להאמין שהספרדי כבר על הקרשים. האמנם? כמובן שלא.

והנה נקודת המשחק והחגיגות של ג'וקוביץ' מזווית נפלאה

המערכה הרביעית כולה התנקזה לשובר שיוויון מהסרטים. ג'וקוביץ' כבר הוביל בו 3:5, אבל משום מקום נדאל לקח 4 נקודות ברצף, ושגיאה לא מחוייבת של הסרבי קבעה 6:7 לרפא בסט שלקח 88 דקות (!). השור ממאיורקה הגיב עם ירידה על הברכיים ותנועות ניצחון, ולכו תדעו אם זה היה בגלל אושר או עייפות. זהו זה, הולכים למערכה מכרעת, שאליה הגיעו שני אתלטי העל הללו אחרי 4.5 שעות של טניס. אתם בכלל יכולים להתחיל להבין כמה הנתון הזה משוגע?

כפי שרמזנו בפתיח, המערכה החמישית היתה קרב איגרוף. אין שום דרך אחרת לתאר אותה. ג'וקוביץ' ונדאל החליפו מכות, והחליפו, והחליפו, וכל ראלי היה בדיוק כמו סיבוב בקרב איגרוף. מתיש, פיזי, אלים, מפרך. 15 מכות, לעיתים 25. נולה חזר מפיגור 4:2 ל-5:5, ואז סלייס של נדאל לרשת סידר שבירה קריטית. המשמעות: הסרבי יגיש לניצחון. בעוד שהשניים צעדו למנוחה האחרונה במסע הכומתה הזה, השדר של יורוספורט, איש עדין בימים כתיקונם, סינן: "איך לעזאזל הגענו למצב הזה? כמעט נגמרו לי המילים". נובאק חזר למגרש ועוד הספיק להציל נקודת שבירה אחת לפני שגמר את המשחק עם ווינר פורהאנד, ונשכב, מרוקן מאנרגיות וגם מלא בהן, כמו מטפס שהגיע לפסגת האוורסט. אחרי 5 שעות ו-53 דקות, לאוסטרליה יש אלוף. קוראים לו סופרמן, והרגע הוא ניצח סופרמן אחר. לכו תבינו

בטקס הסיום, רפא ונובאק כבר לא הצליחו לעמוד על הרגליים, ובאקט די חריג, קיבלו כסאות לשבת עליהם עד שייגמרו הנאומים של הספונסרים. הסרבי ("חיכיתי למשחק הזה כל חיי. סחטנו כל טיפת אנרגיה שהיתה בגוף שלנו"), והספרדי ("המשחק הכי קשה פיזית שאי פעם הייתי חלק ממנו"), פירגנו אחד לשני וקיבלו פרגונים גם מאחרים. ועוד איזה פרגונים. דיברנו על ווימבלדון 2008? אז שימו לב לזה. בוריס בקר, אנדרה אגאסי, פיט סמפראס ומאטס וילאנדר הגדירו כולם את הערב הזה במלבורן, לציטוט, כמשחק הטניס הטוב ביותר שראו בחייהם. רוד לייבר האגדי בחר באלוף ובסגנו מיד לאחר הגמר הזה להיכלל בהיכל התהילה שלו. קונצנזוס.

וזה טקס הסיום. דלגו ל-3:10 ותבינו עד כמה נדאל ונולה היו קרובים להתמוטטות

ועוד קצת מספרים, נתונים והשלכות: זה היה גמר הגראנד סלאם הארוך אי פעם בטניס העולמי, והמשחק הארוך בכל הזמנים בתולדות אליפות אוסטרליה. ברשת ניתן למצוא "תקצירים" של המשחק, שאורכם בין 25 דקות ל-40. בסה"כ שוחקו בו 369 נקודות, כשג'וקוביץ' זוכה ב-193 לעומת 176 של נדאל. רפא הגדיר את ההפסד כקשה בחייו, אבל 5 חודשים לאחר מכן התאושש עם זכייה ברולאן-גארוס וניצחון על ג'וקוביץ' בגמר. למזלנו, היריבות העצומה הזו נמשכת עד לימינו. המצב כרגע הוא שיוויון 23 במצ'אפ הפנימי בין השניים, כשהסרבי מנצח ב-8 מ-9 המשחקים האחרונים. ועדיין, ספק אם אי פעם נראה שוב משחק כמו אז, ב-29 בינואר במלבורן. הלוואי.

הכתבה הראשונה בפרוייקט אוסטרליה: כשפדרר נשבר, ובכה. חזרה לגמר 2009
הכתבה השניה: כשנדאל למד מה זה לקבל שריקות בוז. פלאשבק לגמר 2014

כתבות נוספות

דילוג לתוכן