חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

תחרות ה- ITF מכבי צפון פסח 2010 מוקדשת לזכרו של יצחק דוביצקי ז"ל.

יצחק דוביצקי ז"ל
 
 
יצחק דוביצקי נולד ברוסיה ב-6.2.1899. היו לו 4 אחים ואחות.
האב, אברהם, שהיה ציוני שלח אותו בהיותו בן 14 ללמוד בגימנסיה "הרצליה". שם למד לבגרות יחד עם שרתוק (לימים "שרת" ראש ממשלת ישראל), גולומב ומפורסמים אחרים.
עם סיום לימודיו חזר לרוסיה. לאחר המהפכה הקומוניסטית עלה סופית ארצה בשנת 1920. שם הכיר את חנה דעואל, שאף היא עלתה מרוסיה והם נישאו בשנת 1924. ב-8.11.1924 נולד בנו הבכור, מיכאל ז"ל וב-16.6.1935 נולד בנו השני, גבריאל, לימים אלוף ישראל בטניס ושחקן גביע דיויס.
יצחק היה מראשוני המודדים המוסמכים בארץ. כתוצאה החל לעסוק ברכישת אדמות מהערבים ומכירתן לאחר מכן. הערבים היו מנהלי מו"מ קשוחים וסבלנים. היה עליך לזרוק כבדרך אגב כי אתה עשוי להיות מעוניין בקרקע שבבעלותו. לאחר מכן לחכות בסבלנות עד שיראה גם הוא עניין למכור. המו"מ היה מתיש ומיגע. אבי סיפר לי פעם אחת לאחר מו"מ כזה, ולאחר שנחתמה העסקה כדת וכדין, רצה לקלקל לערבי את נצחונו ואמר לו: "אתה יודע, אם היית מבקש עוד 20% הייתי נותן לך". העיקר שהערבי לא ירווה נחת.
יצחק היה מבעלי קולנוע "מגדלור" בתל אביב. עובדה זו הקנתה גם לי, גבריאל, זכות לבקר חינם בקולנוע וגם בכל בתי הקולנוע האחרים. זכורני כי את הסרט "הגנב מבגדד" ראיתי לא פחות מ-13 פעמים. הייתי סוחב את כל ילדי השכונה אתי לקולנוע כולם בחינם. היו שם תאים מיוחדים משהו בדומה לבתי האופרה הגדולים, שכונו "לוז'ה". שם היינו יושבים כגדולי המכובדים.
בתקופה זו שלטו הבריטים בארץ ישראל. השוטרים נהנו מכרטיסי חינם לקולנוע ובתמורה היו בעלי הקולנוע פטורים למעשה מדוחו"ת תנועה. אבי, שהיה בעל חוש הומור, נעצר יום אחד על ידי שוטר. הוא הסתיר את היותו בעל קולנוע ונתן לשוטר למלא דו"ח מפורט. כשסיים אמר לו אבי: "תשלח את הדו"ח לקולנוע מגדלור". השוטר נטל מייד את הדו"ח, קרעו לגזרים ואמר: "אז מה נתת לי להתעייף כל כך בכתיבתו?"
בשנת 1941, בהיותו בן 42, התנדב יצחק לשרת כחייל בצבא הבריטי, עקב גילו היה ממש אבא לחיילים הצעירים. יחד אתו שירת גם חיים לסקוב, לימים רמטכ"ל צה"ל. הוא שירת שם 4 שנים והיה במצרים ואיטליה כשהוא משאיר בארץ אישה ושני ילדים כל התקופה. הכל כדי לקחת חלק פעיל במלחמה הנאצים. הוא היה איש שאומר ועושה.
יצחק היה ספורטאי נלהב. היה אלוף הארץ בקפיצה במוט ושחקן מכבי ת"א בכדורגל. בשנת 1936 החל לשחק טניס והגיע להיות אלוף הסניורים, כך קראו אז לשחקנים מעל 45.
הוא תרם גם מזמנו וגם מכספו לספורט. המגרש הרביעי של מועדון מכבי תל אביב בטניס נתרם על ידו. תארו לכם, מגרש באמצע תל אביב, בחינם! גם את אצטדיון המכביה ליד רידינג תרם למכבי.
ביחד עם פייגר וליפשיץ הקים את אגוד הטניס. הוא אף פעם לא רצה להיות "עסקן" ולא כיהן בתפקיד רשמי לא בטניס ולא בכדורגל, אך תרם הרבו מזמנו וכספו לספורט.
הוא יזם את הבאת אלופי העולם המקצוענים להופיע בישראל, באו בין היתר, סגורה, אנדרסון, קופר, חימנו, הרטריג ועוד. כולם מלהקתו של ג'ק קרמר האגדי. באותה תקופה יכולת להביא 4 אלופים כאלו לשבוע משחקי ראוה באלף דולר בלבד!
הקמת אצטדיון הטניס ברמת גן ליד בית הנכים, שם שוחקו כל משחקי בדיויס בארץ הייתה יוזמה שלו.
-2-
 
יצחק היה דואג לזולת ככל יכולתו. אני לא זוכר תקופה שלא התגורר בביתנו מישהו שממש אסף ברחוב. הוא לא רק היה עוזר להם כספית אלא מנהל להם את החיים, מעמידם על הרגלים ושולח אותם לדרכם.
יום אחד גילה כי לאלוף הארץ בטניס, אריה וייס (לימים אבידן) אין כלי תחבורה להגיע למגרשים. בלי להסס קנה לו מכונית.
כשנפטר, ב-16.5.1972 קיבלתי עשרות מכתבים מאנשים שטענו שהם חייבים לו את חייהם.
יצחק תרם את גופתו למדע לצמיתות, כתוצאה, אין לו קבר לעלות עליו. סברתי כי ראוי יהיה לקיים תחרות טניס כל שנה על שמו, הספורט שכה אהב.
עד היום קיימתי את התחרות המועדון מכבי תל אביב. השנה לא התאפשר הדבר והתחרות מתקיימת במכבי צפון.
 
רשם: בנו גבריאל דוביצקי, 13.3.2010

כתבות נוספות

דילוג לתוכן