תחרות הטניס המפורסמת רולאן-גארוס 2026 נפתחת השבוע בפריז באווירה שונה. אחרי שנים שבהן רפאל נדאל היה כמעט חלק בלתי נפרד מהנוף של הטורניר, החימר האדום נשאר זו השנה השנייה בלי "מלך החימר", האיש שהפך את פריז לממלכה אישית עם 14 זכיות בלתי נתפסות. גם קרלוס אלקרז, האלוף המכהן והיורש הטבעי בעיני רבים, נעדר השנה בגלל פציעה. אל החלל הזה נכנס יאניק סינר, המדורג ראשון בעולם, שמקבל הזדמנות גדולה לבסס תקופה חדשה בצמרת. על הנייר הדרך שלו נראית פתוחה יותר, אבל בטניס ובמיוחד על חימר, אין באמת טורניר קל.
גם בטורניר הנשים התמונה פתוחה ומסקרנת. קוקו גוף מגיעה כאלופה המכהנת, אבל ארינה סבאלנקה, אלנה ריבאקינה ואיגה שוויונטק, שכבר שלטו בעבר בפריז, הופכות את ההגרלה למאבק גדול בין כמה כוכבות. כמו אצל הגברים, גם כאן אין שליטה מוחלטת של שם אחד, אלא תחושה של טורניר שיכול להיפתח לכמה כיוונים.
דבר אחד לא משתנה: החימר. המשטח האדום ממשיך לקבוע את הקצב: משחקים ארוכים, עומס פיזי גבוה, פחות כוח ישיר ויותר סבלנות, תנועה וחוסן מנטלי. רולאן-גארוס נשאר מבחן של סיבולת ואופי, ובעידן של התחממות גלובלית המבחן הזה נעשה מורכב אפילו יותר.
השנה האתגר גדול במיוחד בגלל תנאי החום בפריז. בימים הראשונים של ההגרלה הראשית נרשמות וצפויות טמפרטורות גבוהות, סביב 31–32 מעלות. לכן השאלה כבר אינה רק "כמה חם", אלא איך מנהלים את העומס: זמני התאוששות, שתייה, שיבוץ משחקים חכם, הפסקות קירור ושמירה על בריאות השחקנים, השופטים, נערי הכדורים והקהל. בעולם הטניס גוברת ההבנה שלא מספיק למדוד רק מעלות צלזיוס; צריך להתייחס גם למדד WBGT, שמשקלל טמפרטורה, לחות, קרינת שמש ורוח , כלומר את עומס החום האמיתי על הגוף.
כאן נכנסת גם התשתית. רולאן-גארוס נהנה כיום משני מגרשים מרכזיים עם גגות נפתחים: פיליפ-שטרייה וסוזן-לנגלן. הגגות מאפשרים להמשיך משחקים בגשם, לשלוט טוב יותר בלוח הזמנים ולהקטין ביטולים ועיכובים. הגג של סוזן-לנגלן הושלם לקראת אולימפיאדת פריז 2024, שבה אירח המתחם את טורניר הטניס האולימפי. כך השאירה האולימפיאדה לטורניר ירושה תשתיתית חשובה: לא בנייה מחדש מאפס, אלא שדרוג של מתקן ותיק.
וזהו גם אחד הלקחים הרחבים מפריז 2024: להשתמש במה שכבר קיים, לשפר תשתיות קיימות ולהימנע מבנייה מיותרת. רולאן-־גארוס משתלב היטב בגישה הזו. במקום להקים אצטדיון חדש, המתחם עבר מודרניזציה, עם גגות, תאורה, אזורי שחקנים ותפעול יעיל יותר. זו תפיסה סביבתית חשובה בעולם הספורט: לא רק לבנות גדול יותר, אלא לחשוב חכם יותר.
גם המסורת נשמרת, והיא חלק בלתי נפרד מהזהות של הטורניר. רולאן-גארוס הוא עדיין הגראנד-סלאם היחיד שממשיך להשתמש בשופטי קו אנושיים, בזמן ששאר טורנירי הגראנד-סלאם עברו לשיפוט קווים אלקטרוני. הסיבה קשורה ישירות לחימר: הכדור משאיר סימן ברור על המשטח, ולכן אפשר לבדוק פגיעות בצורה פיזית. זו לא רק החלטה טכנולוגית, אלא בחירה לשמר את האופי האנושי והייחודי של הטורניר, גם בעידן שבו מערכות דיגיטליות נחשבות יעילות וחסכוניות יותר מבחינה תפעולית.
מאחורי הקלעים, רולאן-גארוס מנסה להיות ירוק יותר. התאחדות הטניס הצרפתית מציגה את הקיימות כחלק מהאסטרטגיה של הטורניר: עידוד תחבורה ציבורית, שימוש באנרגיה מתחדשת, מזון מקומי ועונתי, הפחתת פסולת, צמצום פלסטיק חד-פעמי, מחזור ותרומת עודפי מזון. העובדה שהטורניר מחזיק כבר שנים בתקן לניהול אירועים בני-קיימא מראה שהנושא אינו רק קמפיין שיווקי, אלא תהליך מתמשך.
בסופו של דבר, רולאן-גארוס 2026 הוא טורניר של ניגודים משלימים: אדום החימר מול הירוק הסביבתי, מסורת שופטי הקו מול טכנולוגיית הגגות, העבר של נדאל מול הדור החדש של סינר, וגם מאבק פתוח בצמרת הנשים. זהו טורניר שמנסה להשתנות בלי לאבד את מה שהופך אותו למיוחד, וזה אולי האתגר הגדול ביותר של הספורט בעידן החדש.
ד"ר רני לפלר, איגוד הטניס הישראלי
