פעם בדור: בחזרה למסע הקסם של נבחרת הדייויס ב-2009

 מאת: אריאל כהן

לואיס הורנה, איבן מיראנדה, מתיאס סילבה, מאוריציו אצ'אזו. מה השמות הללו אומרים לכם? זה ממש בסדר, תרגישו חופשי לענות: "כלום". האמת שגם אנחנו לא ממש זכרנו את 4 החברים הללו, אבל לכל אחד מהם, ולכולם יחד, יש, כך מסתבר, קשר ישיר לאחד המסעות הכי מרגשים וסנסציוניים בהיסטוריה של קבוצת ספורט ישראלית.

ולא, לא מדובר הפעם במכבי ת"א כדורסל או בהופעות הגדולות של מכבי חיפה והפועל ת"א בגביעי אירופה השונים בכדורגל. מדובר ב-5 טניסאים שבמשך שנה, מספטמבר 2008 ועד ספטמבר 2009, העמידו מדינה שלמה על הרגליים, לימדו כל אדם שני בארץ הקודש מהו סמאש והפכו אפילו את היכל נוקיה דאז למקדש טניס.

משחק השנה, נקודת השנה, הרגע הקורע של השנה: את סיכום 2015 שלנו כבר ראיתם?

***

היום, ממרחק הזמן, לא פשוט לתפוס את מימדי הטירוף שהיו פה סביב נבחרת הדייויס שלנו. הניצנים הופיעו עוד לפני 2008, כאשר ישראל, שלפתע פתאום גילתה שהיא מחזיקה בסגל את אחד הזוגות הכי טובים בעולם, רשמה 4 ניצחונות ברציפות (אחד מהם בבריטניה, על דשא, עם שני נצחונות גדולים של נועם אוקון, ועוד אחד מול איטליה בבית). ההבנה שיש לנו נבחרת עם פוטנציאל באמת גדול הגיעה ללא ספק במפגש הבלתי נשכח עם צ'ילה, שהסתיים במשחק לפנתיאון בין דודי סלע לפרננדו גונזאלס באיצטדיון קנדה. 2:3 סידר אז לכחולים-לבנים עלייה לבית העליון אחרי 14 שנים, אבל לאחר מכן הגיעה אכזבה גדולה עם הפסד ביתי לשבדיה (3:2, ביורקמן גבר על הראל לוי במשחק המכריע).

צפו ברגעי הדרמה בין סלע לגונזאלס, כפי שנתפסו מהיציע

כאן נטרפו הקלפים מחדש. אמרנו לואיס הורנה, איבן מיראנדה, מתיאס סילבה ומאוריציו אצ'אזו? קטיעת רצף ההצלחות הביאה את ישראל לשחק על הישרדות בבית העליון מול נבחרת פרו, שאלו היו חבריה. זה כנראה המפגש שאף אחד לא ממש זוכר אבל בלעדיו כל המסע ההוא לא היה קורה. 1:4 ביתי על הדרום אמריקנים (ב-19-21 בספטמבר) סידר עוד צ'אנס להתחרות בבימה המרכזית של הטניס העולמי ולהימנות בין 16 הטובות בעולם. והפעם, הנבחרת שלנו לקחה את הצ'אנס הזה ועשתה איתו דברים שלא האמנו שנראה.

על סרינה, ג'וקוביץ' ועל העתיד: טור של ציפי אובזילר לסיכום עונת הטניס

שבדיה – ישראל 3:2 (6-8 במרץ, 2009)

זה התחיל עם מפגש חוזר מול שבדיה. הפעם בחוץ. אפשר להיזכר בתוצאות, אבל עוד לפני זה באווירה סביב המפגש. השבדים, בהחלטה פוליטית מעוררת מחלוקת, החליטו לסגור את האפשרות להכניס קהל לאולם במאלמו מחשש להתפרעות של ארגונים פרו-פלסטינים, מה שרק הגביר את המוטיבציה של הכחולים-לבנים. האווירה היתה חמה כפי שיכולתם לצפות. הפגנה של 6,000 איש נגד ישראל התקיימה בשבת, ומאטס וילאנדר, קפטן היריבה, האשים את הנבחרת שלנו בפרובוקציות שונות. האמת היא שאותו וילאנדר היה זה שטעה בענק כשזימן לסגל את תומאס יוהאנסון שלא היה בכושר, ואת אנדרס וינסיגוארה, שלא שיחק טניס תחרותי במשך 3 שנים לפני המפגש. אבל אנחנו, מה אכפת לנו.

 צפו בסלע "נוקם" ביוהאנסון ומנצח אותו במאלמו (באדיבות ערוץ הספורט)

ביום הראשון יוהאנסון גבר על לוי בחמש מערכות (6:8 בסט המכריע), אבל דודי סלע איזן עם 9:11 בסט חמישי מול וינסיגוארה. במשחק הזוגות אמיר חדד החליף את יוני ארליך הפצוע והפסיד יחד עם אנדי רם לצמד השבדי. העניינים נראו לא משהו מבחינת ישראל, אבל ביום האחרון של ההתמודדות הגיעה הדרמה והטוויסט האמיתיים. שוב שני משחקי היחידים הלכו ל-5 מערכות. סלע גבר על יוהאנסון 2:6 והשווה את הטיי ל-2:2, ואז הגיע המשחק הגורלי: לוי גירד 6:8 במערכה החמישית במשחק מתיש מול וינסיגוארה, ונשכב על הרצפה מרוב אושר מיד לאחר המאצ' פוינט. דגלי ישראל נשלפו, והיתה סיבה טובה (פרט ליחס של השבדים): לראשונה מאז 1987, הנבחרת עלתה לרבע גמר המפעל. הישג מדהים.

צפו בלוי מנצח את וינסיגוארה ובחגיגות של ישראל במאלמו

ישראל – רוסיה 1:4 (10-12 ביולי, 2009)

יש כמה אירועים שקשה לשכוח מהמפגש ההוא מול הרוסים. אחד הוא הסאגה סביב העברת המשחקים להיכל נוקיה, החלטה שהתבררה כמוצלחת. האולם ביד אליהו היה מלא, מערכת עין הנץ הותקנה, וחוויית הטניס היתה מושלמת. הרוסים היו מנוסים יותר, אבל מראט סאפין, בערוב הקריירה שלו, שיחק רק בזוגות וזה היה יתרון של ישראל. אותו סאפין, אגב, שיגר כמה הערות עוקצניות כלפי הנבחרת שלנו עוד לפני המפגש, אבל הודה בסיום עם החיוך השובב האופייני לו, שהכל היה חלק מפסיכולוגיה מתוכננת שלא עבדה לו.

ב-10 ביולי עלה הראל לוי לשחק מול איגור אנדרייב. הפערים בדירוג היו מהותיים, 24 מול 210, אבל לוי הראה המון לב, ניצח ב-4 סטים ואמר: "הוכחתי שאני יכול לקחת משחקים גדולים". הלאה. כל העיניים עברו להתמקד בדודי סלע, שפגש את המחבט מספר 2 של הרוסים – מיכאיל יוז'ני. סלע הפסיד את הסט הראשון 6:3, אבל חזר כמו ענק עם 1:6, 0:6, 5:7, והעלה את ישראל ל-0:2. כמעט סוריאליסטי לחשוב שזה יקרה שוב, אבל באותו הערב הנבחרת עמדה בפני היסטוריה: מרחק ניצחון מהיכללות בין 4 הנבחרות הטובות בעולם. 4!

בשיאו. צפו בדודי סלע נותן 0:2 לישראל מול רוסיה

אחרי ארוחת ערב שישי טובה ושינת צהריים של שבת, מדינת ישראל הצטופפה מול הטלוויזיה כדי לצפות במשחק הזוגות. אנדיוני עלו ל-0:2 במערכות מול סאפין וקוניצין והשמפניות היו מוכנות, אבל אז הרוסים חזרו ל-2:2. הסט החמישי היה מורט עצבים. שבירות לא נרשמו עד למצב של 4:5. סאפין הגיש, ישראל עלתה ל-0:30, שמטה את היתרון והחזירה אותו אליה. אחרי 3 נקודות משחק, זה סוף סוף קרה: סאפין עלה לרשת והחטיא וולי מריטרן של ארליך. 11,000 צופים בנוקיה שיחררו שאגת ניצחון. היסטוריה: אנחנו בחצי גמר גביע דייויס! היריבה הבאה: ספרד המפחידה.

צפו בניצחון האדיר של ישראל בזוגות מול רוסיה

ספרד – ישראל 1:4 (18-20 בספטמבר 2009)

אחד הרגעים המשעשעים בהתמודדות הזו קרה עוד לפניה. הספרדים נאבקו בגרמניה על העלייה לחצי, וכתבת של ערוץ הספורט צפתה עם שחקני הנבחרת שלנו במשחק המכריע בהתמודדות המקבילה. לאחר שפררו גבר על אנדראס בק והעניק לספרדים 2:3 דרמטי, היא פנתה לאנדי רם ואמרה לו בחצי חיוך: "נו, הגרלה קלה". רם חייך גם הוא וענה: "בהחלט. הגרלה קלה מאוד. לספרדים". וזה אכן היה די קל למחזיקת הגביע המכהנת. על החימר במורסיה, ללא רפאל נדאל, המפגש הוכרע כבר ביומו השני. פרר ניצח את לוי 0:3, פררו את סלע באותה התוצאה, ובזוגות לפחות גנבנו סט ללופס ורוברדו. בסיום ההתמודדות נפגשו הנבחרות למשחק כדורגל ידידותי, ושם ניצחנו 2:5. גם משהו.

***

לא ברור כמה זמן יחלוף, אם בכלל, עד שנגיע להישגים דומים בדייויס או בענפי ספורט קבוצתיים אחרים, אבל לנו, חובבי הטניס, יש את התקווה להיאחז בה. כי כל מי שהיה עד למסע ההוא, בין ספטמבר 2008 לספטמבר 2009, יודע שני דברים: לב הוא דבר חשוב ומקזז פערים בספורט, וניסים תמיד יכולים לקרות. תשאלו את דודי, יוני, אנדי, הראל ונועם, וגם את המאמנים שלהם. הם כבר יספרו לכם.

כתבות נוספות