נובאק סלאם- הדרך לצמרת

                                        מאת: אבי זורנזון, גלובס

רפא נדאל שיחק, לפני תחילת הרולאן גארוס ביום ראשון השבוע, 266 משחקים על חמר בקריירה המקצוענית שלו. הוא ניצח ב-247 מהם, כולל רצף של 81 ניצחונות בין 2005 ל-2007. ברולאן גארוס – טורניר החמר החשוב מכולם, שהוא גם אחד מארבעת הגראנד סלאמים – לנדאל יש מאזן 1:45. הוא זכה בטורניר שש פעמים, כמו ביורן בורג האגדי, ובעולם הטניס יש קונצנזוס שנדאל הוא גדול שחקני החמר בכל הזמנים – כבר לפני שנתיים הוא הקדים את בורג בסקר שערך העיתון הצרפתי לאקיפ בנושא בין שחקנים, בעלי תפקידים ועיתונאים.

גם נובאק דג'וקוביץ', המדורג ראשון בעולם (נדאל מדורג שני), חושב שנדאל הוא שחקן החמר הגדול בכל הזמנים – הוא אמר את זה לא פעם. דג'וקוביץ' הפסיד לנדאל ב-11 מ-13 המשחקים ביניהם על חמר, כולל פעמיים השנה, אבל זה לא מנע ממנו להגיד אחרי ההפסד האחרון (7:5, 6:3 בגמר טורניר רומא לפני שבוע וחצי) שנדאל 'לא שיחק מעולה, אני עשיתי הרבה טעויות. אני עדיין משחק טוב, אני רק צריך לעשות כמה התאמות לקראת הרולאן גארוס ואני אהיה בשיא הכושר'.

הביטחון של דג'וקוביץ', שמעולם לא הגיע אפילו לגמר ברולאן גארוס, שנערך בפריז, עלול להישמע כמו יהירות – בעיקר כי דג'וקוביץ' לא היה בשיאו מאז אליפות אוסטרליה בינואר, שבה הוא זכה אחרי ניצחון על נדאל בגמר הכי ארוך בתולדות טורנירי הגראנד סלאם (5:53 שעות). אבל דג'וקוביץ' רחוק מלהיות יהיר. הביטחון של דג'וקוביץ' הוא ביטחון של ספורטאי שההישגים שלו בשנה וחצי האחרונות שמו אותו בעמדה נדירה – עמדה שממנה הוא יכול לעשות היסטוריה.

הניצחון המונומנטלי של דג'וקוביץ' על נדאל באוסטרליה הכניס אותו לרשימה אקסקלוסיבית; הוא הצטרף לנדאל, לרוג'ר פדרר, לפיט סמפראס ולרוד לייבר כשחקן החמישי בלבד שזכה בשלושה טורנירי גראנד סלאם ברציפות, מאז שסבב הטניס נעשה מקצועני ב-1968. רק שני אנשים בהיסטוריה הצליחו להשלים רצף של ארבעה סלאמים ברציפות: דון באדג' האמריקאי (ב-1938) ולייבר האוסטרלי (1962 ו-1969). שניהם עשו את זה בשנה קלנדרית אחת, הישג שקיבל את השם הלא מקורי 'גראנד סלאם'. דג'וקוביץ', שזכה בווימבלדון ובאליפות ארצות הברית ב-2011, רודף בפריז אחרי הישג כמעט זהה, שמכונה 'נובאק סלאם'. 'אם דג'וקוביץ' יצליח לעשות את זה', אמר בורג ערב הרולאן גארוס, 'זה יהיה ההישג הכי גדול (בתולדות הטניס). חייבים להסתכל על התחרות – היא בלתי תיאמן היום'.

כשבורג מדבר על התחרות בפריז הוא מתכוון כמובן לנדאל, אבל גם לפדרר – שטוני נדאל, דודו ומאמנו של רפא מאז גיל 4, מחשיב כשחקן החמר השלישי הכי גדול אי פעם. פדרר הפסיד לנדאל בארבעה גמרים ברולאן גארוס, זכה פעם אחת (ב-2009) בטורניר, ולפני שנה ניצח את דג'וקוביץ' בחצי הגמר. וכאילו כדי להוסיף עוד קצת דרמה לעלילה, פדרר הוגרל לצד של דג'וקוביץ' בהגרלה גם השנה (הם אמורים להיפגש בחצי הגמר; דג'וקוביץ' ונדאל יכולים להיפגש רק בגמר), כך שהדרך ל'נובאק סלאם' לא יכולה להיות יותר קשה.

הכול מתחיל בתזונה

דג'וקוביץ', 25, אולי למזלו, רגיל לעשות פחות או יותר הכול בדרך הקשה. סיפור עלייתו למקום הראשון בעולם הוא דוגמה טובה לכך: הוא עלה על הרדאר של הספורט העולמי ב-2007, אחרי שהגיע לחצי הגמר ברולאן גארוס ובווימבלדון, הגיע לגמר באליפות ארצות הברית וטיפס למקום השלישי בעולם. בינואר 2008 הוא גירש את פדרר מאוסטרליה בשלוש מערכות חלקות (בטורניר גראנד סלאם משחקים הטוב מחמש מערכות) בחצי הגמר בדרך לסלאם הראשון שלו. חודשיים אחר כך הוא מחץ את נדאל (3:6, 2:6) בחצי הגמר במאסטרס היוקרתי באינדיאן וולס, קליפורניה, והמשיך לזכייה בטורניר. בגיל 21 הוא נראה יותר ממוכן לשבור את הדואופול של פדרר ונדאל. ואז, כמעט בבת אחת ובלי סיבה ברורה, דג'וקוביץ' נעצר לשנתיים.

בשנתיים האלה דג'וקוביץ' לא רק לא השתפר; הוא הלך אחורה מכל בחינה חוץ מהדירוג. הוא פרש ממשחקים בשלושה גראנד סלאם ועשה לעצמו שם של טניסאי חלש פיזית וחלש אופי. 'שפעת העופות, אנתרקס, סארס, שיעול מצוי והצטננות', אמר אנדי רודיק האמריקאי, 'או שהוא ממהר לקרוא לרופא או שהוא הבחור הכי אמיץ בכל הזמנים'.

בתחילת 2010, ברבע גמר אליפות אוסטרליה, דג'וקוביץ' איבד יתרון 1:2 במערכות על ג'ו ווילפריד צונגה הצרפתי אחרי שקיבל טיפול בגלל כאבי בטן מסתוריים. במסיבת העיתונאים אחרי המשחק צונגה נשאל מתי הוא שם לב שלדג'וקוביץ' יש בעיה. 'בערך לפני שלוש שנים', הוא אמר.

הבעיה הלא ברורה של דג'וקוביץ' כללה גם קיר מנטלי שצץ במשחקים נגד פדרר ונדאל בסלאמים. 'לא האמנתי בעצמי על המגרש כששיחקתי נגדם, פחדתי לנצח', הוא הודה בראיון לתוכנית '60 דקות' לפני חודשיים, 'בוא נגיד את זה בצורה פשוטה: היה לי יותר מדי כבוד כלפיהם'. הכבוד הזה התפרש בסבב, בצדק, כעדות לכך שדג'וקוביץ' פגיע – וכוח ההרתעה שלו נגד שחקנים אחרים נשחק. ברבע גמר הרולאן גארוס 2010 דג'וקוביץ' איבד יתרון 0:2 במערכות על יורגן מלצר האוסטרי. חודש אחר כך הוא הפסיד בשלוש מערכות לתומאס ברדיך הצ'כי בחצי גמר ווימבלדון.

ההפסד לברדיך, שחקן מצוין אבל לא ממש נוכחות קבועה בשלבים הגבוהים בסלאמים, שכנע את דג'וקוביץ' 'שמשהו חייב להשתנות', אמר מריאן ויידה הסלובני, מאמנו מאז 2006. 'הוא שינה את הרגלי האכילה שלו, הוא שינה את תוכנית אימוני הכושר שלו, הוא התחיל להיות יותר מחויב'.

השינוי התחיל כשדג'וקוביץ' צירף תזונאי הוליסטי בשם איגור קטוג'ביץ' לפמליה שלו ביולי 2010. קטוג'ביץ', שלמד רפואה סינית מסורתית ומגנטותרפיה, עשה דבר פשוט: הוא בנה לדג'וקוביץ', שסבל מבעיות נשימה ומאלרגיות כל חייו, תפריט ללא גלוטן. 'כל עניין האלרגיה בא מהגלוטן', אמר דג'וקוביץ', 'לא ידעתי. גדלנו על גלוטן – לחם, פסטה – והייתי צורך את זה בכמויות מאוד גדולות'.

דג'וקוביץ', 1.88 מטר על 80 קילוגרמים, הוריד קצת משקל בעקבות הדיאטה החדשה, אבל כמעט מיד הרגיש 'יותר חזק, יותר מהיר, יותר דינמי'. לקראת אליפות ארצות הברית, בספטמבר 2010, דג'וקוביץ' החליט לקחת את העיסוק בכושר הגופני שלו לקצה: הוא נכנס לתא לחץ בביתו של מאמן הטניס גורדון יולינג השלישי באלפיין, ניו ג'רזי – שם הוא מתארח בזמן אליפות ארצות הברית בארבע השנים האחרונות. יולינג, שהיה טניסאי לא משמעותי (מקום 925 בדירוג ב-2001) והיום מנהל בית ספר מצליח לטניס בניו ג'רזי, מוכר בסבב בתור איש חזון עם אובססיה לטכנולוגיה משפרת ביצועים. 'הוא אוהב לחקור את העתיד של האתלטיות', אמר וינס ספדיאה האמריקאי, ששיחק 17 שנים בסבב, 'ויש לו המשאבים לעשות את זה'.

תא הלחץ של יולינג, שעולה 75 אלף דולרים ומיוצר על-ידי חברת CVAC Systems מקליפורניה, הוא אחד מעשרים שקיימים בעולם. התא מדמה שהייה בגובה כדי לכווץ את השרירים באינטרוולים קבועים. לפי CVAC Systems, שהייה של עשרים דקות בתא שלוש פעמים בשבוע משפרת את הסירקולציה של הדם, מעלה את מספר כדוריות הדם האדומות ומסירה חומצת חלב. 'אני חושב שזה באמת עוזר', אמר דג'וקוביץ', שהשתמש בתא עוד כמה פעמים מאז. 'לא עם השרירים אלא יותר להתאוששות אחרי משחקים מתישים. זה כמו חללית. זו טכנולוגיה מאוד מעניינת'.

עם או בלי קשר לטכנולוגיה, דג'וקוביץ' שבר באותה אליפות ארצות הברית מחסום רציני: הוא הציל שתי נקודות משחק במערכה החמישית נגד פדרר בחצי הגמר, וניצח אותו בפעם הראשונה בניו יורק אחרי שלושה הפסדים בשלוש שנים (גמר 2007, חצי גמר ב-2008 ו-2009). בגמר 2010 דג'וקוביץ' אמנם הפסיד לנדאל, אבל בדצמבר, רגע לפני סיום העונה, הוא הוביל את סרביה לזכייה ראשונה בגביע דייוויס – שהזריקה לו בדיוק את מנת הביטחון הדרושה לקראת 2011.

יתרון מנטלי על נדאל

דג'וקוביץ' התחיל את 2011 עם הופעה כמעט מושלמת באליפות אוסטרליה (הפסיד מערכה אחת בשבעה משחקים) שנתנה לו תואר גראנד סלאם שני בקריירה. הוא רכב על המומנטום בטורניר דובאי (ניצח את פדרר בגמר) ובאינדיאן וולס (ניצח את נדאל בגמר), אבל הסימן הראשון לכך שמשהו באמת מיוחד קורה הגיע רק ב-3 באפריל. באותו יום, בגמר טורניר המאסטרס במיאמי, דג'וקוביץ' ניצח את נדאל 6:4, 3:6, 6:7 אחרי 3:22 שעות בלחות האכזרית של פלורידה. זה היה הניצחון ששינה את התפיסה בחדרי ההלבשה, אמר ג'ים קורייר, מספר 1 בעולם בתחילת שנות ה-90 והיום קפטן נבחרת הדייויס של ארצות הברית, כי 'אחרי המשחק נדאל סבל מהתכווצויות כתוצאה מהתייבשות ומעייפות – ודג'וקוביץ' לא. שמישהו יהיה יותר קשוח מרפא? מעולם לא ראיתי דבר כזה'.

העליונות הפיזית של דג'וקוביץ' על נדאל – היכולת שלו לנצח את רוב הנקודות הארוכות והמתישות מהקו האחורי נגד שחקן שעשה קריירה היסטורית מלנצח נקודות ארוכות ומתישות – בלטה במיוחד בעונת החמר. דג'וקוביץ' ניצח את נדאל, בלי לאבד מערכה, בגמר טורניר מדריד ובגמר טורניר רומא, ואם פדרר לא היה עוצר בחצי גמר הרולאן גארוס את הדהירה הפנטסטית שלו (מאזן 0:41 ב-2011 עד אז), אמר ביורן בורג, 'אם זה היה דג'וקוביץ' בגמר נגד נדאל, אולי הסיפור היה שונה. דג'וקוביץ' היה השחקן הראשון שניצח את נדאל במשחק שלו. היה לו יתרון מנטלי על רפא אז'.

נדאל, שהרוויח ביושר את הזכות להיחשב כאחד הספורטאים הכי חזקים מנטלית בכל הזמנים, פחות או יותר הודה בנחיתות המנטלית והמקצועית שלו אחרי גמר ווימבלדון, שבו דג'וקוביץ' ניצח אותו בארבע מערכות ועלה על חשבונו למקום הראשון בעולם. 'כששחקן אחד מנצח אותך חמש פעמים ברציפות, זה בגלל שהיום המשחק שלי לא ממש מטריד אותו', אמר נדאל, שנשמע מתוסכל בעיקר מכך שהוא לא מוצא דרך 'להיות פחות לחוץ בנקודות החשובות נגדו. זה מה שקרה באינדיאן וולס, זה מה שקרה במיאמי, וזה מה שקרה כאן'.

זה מה שקרה גם בגמר אליפות ארצות הברית בספטמבר, כשדג'וקוביץ' שוב ניצח את נדאל בארבע מערכות וסיכם עונה דמיונית: שלושה תארי גראנד סלאם (עשרה תארים בסך הכול), שיא חדש של 12.6 מיליון דולרים מסכומי פרסים, וההישג המרשים מכולם – עשרה ניצחונות ב-11 משחקים נגד נדאל ופדרר. 'מה שהוא עשה השנה זה כמו Xbox', אמר רודיק, 'הביטחון שלו כל-כך גבוה, שהוא חושב שהוא כנראה יכול לעשות מרתון בגלגלונים'.

הפרויקט של אבא סרדג'ן

לדג'וקוביץ', להוציא את השנתיים שקדמו לפריצה שלו, תמיד הייתה אמונה כמעט דתית בעצמו. בתחילת 2007 הוא עבר לראשונה בקריירה את הסיבוב הראשון באוסטרליה והתקדם עד שמינית הגמר, שם חיכה לו פדרר. דג'וקוביץ' אמר לפני המשחק שפדרר 'איז גואינג דאון'. הוא הפסיד בשלוש מערכות חלקות, אבל סירב להתנצל אחר כך כי 'אתה לא יכול לנצח בלי ביטחון עצמי'.

את הביטחון העצמי האינהרנטי שלו דג'וקוביץ' ינק מהבית. הוא נולד בבלגרד, הבן הבכור של סרדג'ן ודיאנה, גולשי סקי תחרותיים לשעבר במערכת היוגוסלבית, שניהלו רוב השנה פיצרייה בקאופוניק, עיירת נופש בהרים מעל בלגרד. כשדג'וקוביץ' היה בן חמש וחצי, מאמנת הנוער הנודעת ילנה ג'נצ'יץ' (אימנה את מוניקה סלש ואת גוראן איבניסביץ'), שפתחה מחנה קיץ במגרשים מול הפיצרייה בקאופוניק, אמרה לסרדג'ן ולדיאנה שיש להם 'ילד מוזהב' שיהיה השחקן הכי טוב בעולם יום אחד; והקריירה של נובאק הפכה לאובססיה של משפחת דג'וקוביץ'.

לאובססיה הזאת היה מחיר. סרדג'ן, שהיה רחוק מלהיות אמיד, התעקש לא לחסוך משאבים מנובאק והמשפחה סבלה, אמר אחיו גוראן דג'וקוביץ', 'כי נובאק היה חייב לקבל את האוכל הכי טוב, הציוד הכי טוב, העדיפות העליונה בין העדיפויות'. התקופה היחידה שבה הקריירה של נובאק לא הייתה בראש סדר העדיפויות הייתה ב-1999, כשמטוסי נאט'ו הפציצו את בלגרד במשך 78 ימים ולילות בתגובה לפשעי המלחמה של סרביה בקוסובו. משפחת דג'וקוביץ' התחבאה באותה תקופה בדירה של סבא של נובאק בבלגרד, ובשבועיים הראשונים הם ישנו כל לילה במקלט בגלל ההפצצות.

 

חצי שנה אחרי שההפצצות הפסיקו (ב-10 ביוני 1999), גנצ'יץ' ביקשה מניקי פיליץ', מאמן קרואטי ששימש במשך 16 שנה כקפטן נבחרת הדייויס של גרמניה, שישקול לתת לדג'וקוביץ' מקום באקדמיה שלו במינכן. פיליץ' חשב שגיל 12 וחצי זה מוקדם מדי, אבל דג'וקוביץ' טס לאודישן ושכנע אותו. הבעיה הייתה שהאקדמיה עלתה יותר מ-3,000 דולרים בחודש, ועם ההוצאות הנוספות על נסיעות לשם ולטורנירים קרובים, משפחת דג'וקוביץ' כמעט פשטה רגל. 'סרדג'ן לווה כסף בריבית גבוהה ממלווה בריבית', אמר הדוד גוראן, '10%, 15% בחודש. מי יודע כמה. אני לא רוצה לספור. סרדג'ן מסתובב, מנסה לשכנע אנשים, בבקשה תשקיעו. כמו שאתה מוכר פירות או מוצרי חלב: הנה השקעה בשבילכם. זו הייתה תקופה מאוד קשה'.

בתחילת 2006 סרדג'ן היה כל-כך מיואש מבחינה כלכלית, עד שיצר קשר עם התאחדות הטניס הבריטית כדי לברר את האפשרות שנובאק בן ה-18 ושני האחים הצעירים שלו (מרקו, אז בן 14, וג'ורג'ה, 10, שניהם טניסאים מוכשרים) ישחקו עבור בריטניה בתמורה למשאבים. 'בסופו של דבר, ההחלטה הייתה שלי', אמר דג'וקוביץ', 'אף פעם לא רציתי להחליף מדינות; זה משהו שהוא חלק ממני'.

לפרוץ את השוק האמריקאי

למרות הבחירה שלו לגור רשמית במונטה קרלו (בגלל שיקולי מיסים), דג'וקוביץ' הוא בקלות הדמות הכי פופולרית בסרביה. ביולי האחרון, אחרי שהוא זכה בווימבלדון, 100 אלף איש יצאו לכיכר המרכזית בבלגרד כדי לקבל את פניו. משפחת דג'וקוביץ' מעסיקה כ-150 אנשים במגוון העסקים שלה בסרביה, שכוללים את 'קפה נובאק', מרכז טניס שמארח את אליפות סרביה הפתוחה, ואקדמיה לטניסאים צעירים שנמצאת בשלבי תכנון מתקדמים. אבל העסק המרכזי של משפחת דג'וקוביץ' הוא כמובן עדיין הבן הבכור, והעסק הזה לא מפסיק לצמוח.

דג'וקוביץ' הכניס 21 מיליון דולרים ב-2011, כ-8.5 מהם מחוזי חסות עם מרצדס-בנץ, יצרנית השעונים הוותיקה Audemars Piguet (הצטרף לרשימת שגרירים שכוללת את ליאו מסי ולברון ג'יימס), מותג האופנה האיטלקי סרג'יו טאצ'יני (שדג'וקוביץ' נפרד ממנו לפני שבוע לטובת חברת Uniqlo היפנית), חברת הטלפונים הלאומית של סרביה, Telekom Serbija, הרשת הקרואטית Idea supermarkets, קבוצת הבנקים האוסטרית 7 Alpe Adria Bank, ומותג המים Gala Voda.

השנה הוא דורג במקום התשיעי ברשימת 100 האנשים החזקים בעולם של מגזין בלומברג, שמשקללת את הפופולריות ואת נתוני הצפייה של הענפים, הכנסות מחוזי חסות, הנוכחות של הספורטאים במדיה חברתית וסקרים שבדקו את המודעות אל הספורטאי, המשיכה אליו, ההשפעה והאמינות שלו.

המטרה הבאה של מותג דג'וקוביץ', שעליו מופקד הדוד גוראן, היא לחדור לשוק האמריקאי. בסקר שערכה חברת נילסן בין 1100 אמריקאים ביולי 2011, אחרי שדג'וקוביץ' זכה בווימבלדון, התברר שהמודעות אליו בארצות הברית עומדת על 6% בלבד. במדד המשיכה, לעומת זאת, דג'וקוביץ' קיבל את הציון הכי גבוה מבין הטניסאים, הרבה בזכות החיקויים (בעיקר של נדאל ושל מריה שראפובה) ולהיטי היוטיוב (כמו הקליפ שבו הוא שר את I Will Survive המפורסם, שבו צפו יותר מ-1.6 מיליון איש) מתחילת הקריירה, ופרסומת מטורפת של Head, יצרנית מחבטי טניס ומוצרי ספורט, שבה דג'וקוביץ' משחק טניס על כנף של מטוס בתעופה.

דג'וקוביץ' אמנם הפסיק מזמן עם החיקויים, אבל הכינוי שלו בארצות הברית – 'הג'וקר', בניגוד לכינוי האמיתי שלו, 'נולה' – מרמז שלפחות שם הוא עדיין לא מוערך כראוי כספורטאי. הראיון ב'60 דקות' היה ניסיון ברור לשנות את המציאות הזו. 'העבודה שלנו היא להראות לעולם, להראות לארצות הברית, שיש מספר 1 חדש', אמר גוראן. 'אנחנו צריכים לעשות התאמות בכל מה שאנחנו עושים כרגע. אבל אפשר להגיד שאנחנו מתכוננים לזה כל החיים שלנו'.

זכייה ב'נובאק סלאם' תעשה את העבודה שלהם הרבה יותר קלה.

הכתבה המלאה במגזין G – לקבלת הגיליון החדש הקלק

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>

כתבות נוספות