מכתב גלוי לכל הורה לטניסאי תחרותי

היי אבא/אמא, אתם יודעים שאני נורא אוהב לשחק טניס ולהשתתף בתחרויות אבל יש כמה דברים  אשר קשורים אליכם שמפריעים לי, פוגעים בהנאה שלי וביכולת שלי במשחק. אשמח אם תיקחו לתשומת ליבכם…

אני מאוד שמח שאתם מתעניינים בחוג הטניס שלי ומלווים אותי למשחקים, זה נותן לי כוח ומוטיבציה להמשיך. אבל, כשאתם מעירים לי הערות מקצועיות על הטניס שלי, זה ממש מעצבן, מבלבל ולא תורם. יש לי מאמן, ולו אני אמור להקשיב. המאמן שלי הוא הסמכות שלי, הוא מקצוען ויודע מה טוב בשבילי ואיך לקדם אותי. אתם ההורים שלי, אני לא צריך לקבל הערות מקצועיות וגערות גם ממכם, זה ממש לא התפקיד שלכם. אם יש לכם הערה מקצועית חשובה, דברו עם המאמן שלי(רק בלי שאני אדע).

אני מאוד רוצה לנצח, אני שונא להפסיד, זה ברור לכם. יש לי ציפיות גבוהות מעצמי, למאמן יש ציפיות גבוהות ממני וגם לכם. גם ככה כל הציפיות האלו מכבידות עליי ומלחיצות אותי, אני בסה"כ עדיין ילד. הייתי שמח שתתיחסו אליי בדיוק אותו דבר בסוף כל משחק, בלי קשר לתוצאה. גם אם ניצחתי וגם אם הפסדתי, תנו לי חיבוק ונשיקה ובואו נלך לאכול גלידה יחד. אני בטוח שזה יוריד ממני חלק מהלחץ.

טניס זה משחק שדורש דיוק ותזמון, בזמן המשחק אני צריך להיות מאוד מרוכז. אני יודע שאתם רוצים לעזור לי, אבל הקריאות שלכם וההוראות שלכם מהיציע, ממש מוציאות אותי מהריכוז. תדעו לכם שאני לא מסתכל עליכם ישירות, אבל כל הזמן רואה אתכם. כן אבא, אני רואה את הפרצוף העצבני שלך כשאני עושה טעות טיפשית וזה משפיע עליי מאוד. אתם יודעים שלומדים הכי טוב מטעויות, תנו לי לטעות וללמוד בעצמי. לעומת זאת, נורא כיף לי שאתם מעודדים אותי ומוחאים לי כפיים, זה דוחף אותי קדימה ומחזק אותי.

אתם יודעים שאני מתאמן חזק וכל הזמן רוצה להשתפר. כל ילד בגילי מתפתח בקצב שונה, פיזית ומנטאלית, ככה שלא ממש הוגן לשפוט אותי על סמך התוצאה שלי במשחק או להשוות אותי לילדים אחרים בקבוצה. המטרה שלי היא כל הזמן להתקדם ולהשתפר בהשוואה לעצמי, להיות יותר טוב ממה שהייתי אתמול. אם אתם מזהים שהתקדמתי במשהו, אשמח לשמוע על זה! זה מעלה לי את הביטחון ונותן לי כוח להשקיע עוד.

אם הפסדתי משחק או שהיה לי אימון גרוע, זה נורא מאכזב ומבאס. אני יודע שאתם רוצים לעודד אותי או ללמד אותי משהו חשוב, אבל ממש לא בא לי לדבר איתכם באותו הזמן. גם ככה שום דבר לא נכנס לי לראש בזמן הזה. תנו לי את הזמן שלי להרגע, תנו לי את המרחב שאני צריך ואת האמפתיה לאכזבה שלי. אתם מכירים אותי ממש טוב, בטוח תשימו לב מתי נרגעתי ואז  אני מבטיח שנדבר, זה גם ממש יכול לעזור לי.

הורים יקרים שלי, הכי חשוב לי שתזכרו שאני משחק טניס כי אני פשוט אוהב את זה ונהנה מזה מאוד. ברגע שאפסיק להנות, כנראה שאתאמן פחות חזק, תהיה לי פחות מוטיבציה ואני אפרוש. גם אם אתם נורא רוצים להגשים איזה חלום שלכם דרכי או סתם משתוקקים שאני אצליח, זה בסדר, אני מבין. רק חשוב לי שתזכרו שהמטרה המרכזית שלי והדלק שמניע אותי זה הכיף שלי! אני רוצה לשחק, לחייך, להשקיע ופשוט להנות! אם אני לא שם, משהו כנראה לא בכיוון הנכון.

לסיום אבא/אמא, ברור לי שאתם רוצים רק את טובתי והצלחתי. חשוב לי שתדעו שאתם נותנים לי המון כוח, אני מעריך את ההשקעה שלכם בי ואני אוהב אתכם! גם אם אני לא אומר את זה…

יובל לבסקי, מאמן מנטאלי לספורטאים מוסמך, מטפל ביופידבק ומומחה בעבודה עם טניסאים. לפרטים נוספים ולהצעה מיוחדת לגולשי איגוד הטניס, הקלק כאן.

 

כתבות נוספות