חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מאמן עם חזון: היכרות עם אייל אומיד


איגוד הטניס פותח השבוע בפרויקט חדש – "הכר את המאמן". בשבועות הקרובים נאפשר לכם חובבי הענף להכיר מקרוב מספר מאמנים ומאמנות מצטיינים, כאלו אשר נמצאים לרוב מאחורי הקלעים, אך הינם בעלי משקל משמעותי בהתפתחות הטניסאים הצעירים שלנו.

את סדרת הכתבות אנחנו פותחים היום עם אייל אומיד, מאמן נבחרת העתודה של ישראל לנשים העובד בשוטף במרכז הטניס ברעננה בניהולו של שי פוני. אייל החל את קריירת הטניס שלו כבר בגיל 6, תחילה ברעננה ובהמשך במרכז הטניס ברמת השרון, שם זכה לגדול יחד עם דור הזהב של שנות ה-90 שיצא מהמרכז, כאשר בין השמות עימם זכה לשתף פעולה ניתן למצוא את יוני ארליך, הראל לוי, נועם אוקון, אייל ארליך, ליאור מור, תומר דנק ועוד רבים אחרים.

"זו הייתה תקופה מדהימה", משחזר השבוע אייל ימי נעוריו במגרשי "הסנטר" ברמת השרון. "גדלנו ביחד קבוצה של טניסאים שזכתה למעטפת מדהימה ולמערכת מקצועית מהשורה הראשונה. את הפירות של התקופה הזו אנחנו רואים עד היום עם שחקנים נהדרים שיצאו משם וחברים טובים שנשארו איתי עד היום".

לאחר השירות הצבאי, בחר אייל לנצל את המומנטום שצבר ממרכז הטניס, כשהחליט לנסות את מזלו בארה"ב כשחקן קולג'ים. הוא המריא ל-4 שנים של לימודים על מלגה מלאה (מנהל עסקים בינלאומיים וכלכלה) באוניברסיטת דרום קרוליינה, שם זכה לשמש בהמשך כקפטן נבחרת הטניס המקומית. אומיד מתאר את השנים בארץ הדוד סם כתקופה יוצאת דופן מבחינתו. "לשחק טניס עבור אוניברסיטה בארה"ב זה לא דבר שהכרתי קודם לכן. זו חוויה אחרת ומיוחדת שאף פעם לא אשכח. לשמחתי, הצלחתי יחד עם הקבוצה לזכות באליפות היסטורית בשנה האחרונה שלי שם ואפילו להעפיל יחד איתה ולראשונה בתולדות נבחרת הטניס לטורניר ה –NCAA שכולל את 64 הקולג'ים הטובים בארה"ב".

אלא שעם החזרה לישראל, זנח אומיד את הטניס ומצא את עצמו עובר להיי-טק, תחום בו הרגיש לאחר תקופה קצרה יחסית כי הוא אינו ממצה את עצמו. "לא היה לי טוב שם ואפשר לומר שחיפשתי את עצמי", הוא נזכר, בסיפור המתאר את הקאמבק שלו לעולם הטניס. "בדיוק באותה תקופה פגשתי את עודד יעקב שניהל בזמנו את מרכז הטניס ברעננה. הוא אמר לי שצריכים מישהו לכמה חודשים ואם מעניין אותי לחזור לטניס כמאמן. מאז בעצם הכל היסטוריה. אחרי עזיבתו, שהיא הפסד גדול לטניס הישראלי, התחלתי לעבוד עם שחקנים צעירים שהפכו למובילים בארץ בכל הגילאים, ואיתם גם חזרה לי ההנאה מהמשחק. אני משתף פעולה עם שי פוני, מנהל המרכז, שנותן לי גיבוי מקצועי ואישי מלא. אם להיות אמיתי, אחרי שיצאתי מהטניס לא חשבתי שאחזור. אבל איך אומרים, כנראה שיש הפתעות בחיים".

עם הפנים קדימה

בגיל 39 אומיד נחשב כיום לאחד המאמנים המבטיחים בישראל. הוא משתף פעולה עם קפטנית נבחרת הפדרציה, ציפי אובזילר, ומשמש כמאמן נבחרת העתודה. במקביל הוא משמש כמאמן בדיוויד סקווד ("גאה להיות חלק ממערכת שתורמת רבות לשחקנים ולמאמנים שמשתייכים אליה ולטניס בכלל") ומדריך באופן אישי כמה שחקניות צעירות ומוכשרות במיוחד שעשויות לדבר גבוה בשנים הקרובות, ביניהן מאיה טחן, נויה אוחנה, מאי קמחי וכן שחקנים נוספים בגילאים צעירים עוד יותר. 

"ברמת הנבחרת אני מודה לאיגוד ולכל מי שהאמין בי. המטרה שלנו היא לנסות להיפגש אחת לשבוע במתכונת מורחבת עם כל השחקניות. מעבר לטניס נטו, הרצון הוא לתת לבנות אווירה של ביחד, קצת כמו אני חוויתי ברמת השרון בגיל צעיר". באופן אישי עובד עם נויה אוחנה, מאיה טחן, מאי קמחי, שחר בירן ושחקנים נוספים. אני בהחלט מזהה אצלם פוטנציאל גדול ועובד קשה יחד איתם במטרה למצות אותו עד המקסימום"", אומר אייל.

 ""

אומיד באימון ברעננה עם הבנות(צילום: magic סרטי תדמית קסומים)

מאיה ונויה רשמו לאחרונה הישגים יפים בזירה הבינלאומית. אתה מאמין שהן מסוגלות להפוך אולי ל"שחר ויוליה" הבאות שלנו?

"זה נכון ששתיהן עשו קפיצה גדולה מאוד בשנתיים האחרונות. מאיה היא ילדה שהיה לה ניסיון מינימלי בזירה הלאומית ופתאום נהפכה לשחקנית מאוד דומיננטית בישראל ואף זכתה להשתייך לסגל הפדרציה. אם היא תדע לעשות עוד קפיצה קדימה, היא תהיה מסוגלת להגיע רחוק. יש לה את הנתונים מבחינת טניס, יכולות ורצון. עכשיו צריך שדברים אחרים קצת יתחברו לה ואז השמים הם הגבול.

נויה מצידה הצטרפה למרכז ברעננה לפני כשנה. אחרי תקופת התאקלמות, בחודשים האחרונים החיבור המקצועי בינינו פורה יותר וזה בא לידי ביטוי בהישגים מרשימים בתחרויות בינלאומיות שהשתתפה בהם בחודש האחרון.

ברמה הכללית, מהסתכלות שלך על דור הטניסאים הצעירים. אפשר להיות אופטימיים לשנים הבאות?

"יש שחקנים מוכשרים מאוד שיכולים לעשות דברים יפים בעתיד בסבב, אבל זה לא סותר את הצורך שקיים בהרחבת היריעה בגילאים הצעירים תוך יצירת עומק ובסיס רחב יותר של שחקנים ושחקניות בכל רחבי הארץ. מדובר כאן בהיגיון פשוט. ככל שנספק היצע גדול יותר של טניסאים בגילאים הללו, כך הסיכוי שלהם להתפתח בגילאים המבוגרים יותר ולהשתלב בטניס המקצועני יהיו גדולים יותר".

איך עושים זאת? אני דוגל בגישה שמאמינה ביצירת מערכת שתאגד תחתיה את המאמנים והשחקנים הטובים ביותר. זה יכולה לקרות במסגרת של מרכז או אקדמיה, ממש כמו שאני גדלתי בשנות ה-90 יחד עם טניסאים רבים ממרכז הטניס ברמה"ש. האווירה מסביב מאוד חשובה בתהליך שכזה. כשיש אווירה מקצוענית שדוחפת ומציבה לך רף גבוה, רק דברים טובים יכולים לקרות. אני באופן אישי אתמוך בכל מהלך כזה של אקדמיה. אני רואה בו כתנאי הכרחי לקידום הטניס שלנו".

אם היית צריך להגדיר את עצמך, איזה סוג של מאמן אתה?

"אני לא חזק בהגדרות, אבל אגיד כך. זכיתי לחזור לענף שאני מאוד אוהב. אני נהנה מהעשייה ומהיכולת שלי לתרום לדור הצעיר. כשאני רואה אותם מצליחים על המגרש וגם מחוצה לו, אני מתמלא בגאווה".

כתבות נוספות

דילוג לתוכן