"להיות הורה לטניסאית – האתגר".

פרויקט הנשים באיגוד הטניס:

להיות הורה לטניסאית – האתגר

דר. שרגא שדה – פסיכולוג חינוכי ופסיכולוג ספורט.

הרצאה שנערכה בתאריך ה- 13.11.2009 באוניברסיטת ת"א.

נתחיל במשפט מפתח: כשמדובר על טניסאית( או כל ספורטאית בענף אחר), חשוב לזכור שאנו לא מדברים רק על השוני במגדר ( זכר או נקבה), אלא על העובדות ההולכות ומצטברות שהמין הנשי שונה מהמין הגברי במרכיבים הרגשיים, מנטאלים וחשיבתיים. הבנת השוני מהווה בסיס הכרחי לצורך פיתוח גישה נכונה שתאפשר לספורטאית להביא ליידי ביטוי את כישרונותיה ויכולתה. גישה שחייבת להתאים בכל הקשור לתמיכה ולליווי הניתן הו ע"י המשפחה והן ע"י המאמנים.
ד"ר לורן בריזנדיין (2006) בספרה: " המח הנשי", מציגה מספר עובדות מתחום הניאו- פסיכיאטריה המתקשרות לעובדות לעיל.
1. כל מח מתחיל כמח נשי. הוא הופך להיות גברי רק כשמונה שבועות לאחר ההתעברות, כאשר עודף הורמון הטסטורון ( הגברי) מכווץ את מרכז התקשורת, מפחית את יכולת ההקשבה ומכפיל את גודלו של אותו חלק במח האחראי על התשוקה המינית.
2. השוני בהפרשת הורמוני המין הנשיים/ הגבריים, יגרמו לכך, שבגיל הילדות, אצל בנות קיימים מסלולים מוחיים משופרים( יחסית לבנים), בכל הקשור למיומנויות של שפה ורגש.
3. גברים ונשים שונים אלה מאלה ברגישויות של המח למצבי לחץ או עימות. נשים זוכרות את הפרטים הקטנים ביותר מכל הקורה להן, בעוד שגברים כמעט ואינם זוכרים שהדברים התרחשו.
4. נשים נעזרות יותר מגברים במסלולים מונחים שקשורים לזיהוי חזותי (ראיה) ומקדישות זמן רב יותר מגברים לציור של דברים במחשבה.
5. נשים מגלות עניין בהבעות של רגש כבר עם הלידה, והן רגישות הרבה יותר להבעות פנים וקריאת רגשות.
6. בתקופת גיל ההתבגרות, האסטרוגן, הורמון המין הנשי, מגביר את התגובתיות הרגשית. בגיל זה ההורמונים גורמים לשינויים שבועיים ברגישותו של המח ובמיוחד ברגישות ללחץ – דבר המתבטא בסף תסכול נמוך, הילחצות שקוראת באופן מהיר.
7. אצל הילדה והנערה, המסלולים המוחיים הפועלים להפחתת לחץ הם המסלולים המיועדים לשיחה ובילוי בחברותא.
8. בגיל חמש – עשרה הסיכוי של בנות לסבול מדיכאון כפול מזה בנים. גם עובדה זו קשורה להפרשת הורמוני המין הנשיים. הבדלים אלו, מחזקים את הצורך לחזק את הבנתנו בכל הקשור לליווי של ילדה/נערה טניסאית המוצאת עצמה ביום יום במצבי התמודדות שיש בהם איום על דימויה העצמי, הן הגופני והן הרגשי, איום היוצר תחושת לחץ.
היכולת לבטא מילולית את המחשבות והרגשות, חייבת להילקח בחשבון כאמצעי לעזור לטניסאית לשתף במה שקורה איתה, לפני, במהלך ולאחר התחרות.
היכולת לדמיין ולשחזר באופן ציורי את הקורה, אמור להוות כלי לחזק את יכולת הלמידה הן הטכנית והן ההתנהגותית. שימוש באמצעי זה יכול לבוא לביטוי בהדמיית חבטה, בתיקון טעות, בהתחברות לביצוע טוב שהיה בעבר, וע"י כך לחזק את הביצוע הנכון.
הטניסאית עשויה להיעזר מאד בזמן שהמאמן/ת וההורים מביאים לביטוי התנהגויות המדגישות שיתוף, מתן תמיכה רגשית וחיזוקים חיוביים לביצוע נכון. שימוש יתר בהוראות בלבד, סגנון סמכותי – נוקשה מדי, פוגעים בתחושת המסוגלות העצמית ובביטחון.
לכן, מומלץ שהמבוגרים המלווים את הטניסאית, יביאו לידיי ביטוי יותר התנהגויות של טיפוח ותמיכה יחד עם הצגת גבולות ברורים.

לסיכום נראה שההמלצות שביקשתי מאב לשחקן טניס בכיר, עשויות לתרום גם לקידומה של טניסאית מוצגות לפניכם:
התנהגויות של עשה!
1. אמונה – לתת לילד/ה להבין שאת/ה מאמין ביכולתו ובכישרונו לאורך כל הדרך.
2. תמיכה – הסעות, תזונה, לימודים והשלמת חסרים שונים הנובעים מהעיסוק בטניס.
3. השקעה – היוועצות ועבודה עם אנשים מקצוע ( אימון, כושר גופני, כושר מנטאלי ותזונה).
4. ליווי חשיבה קדימה – ליווי רצוף ועקבי.
5. שמירת האיזון בבית – להשקיע זמן גם בילדים האחרים בבית, גם אם אינם עוסקים בספורט.

התנהגויות אל תעשה!
1. לא לרצות יותר מהילד ללכת לאימון, למשחק ולתחרות.
2. לא להיות המאמן שלו.
3. להיות מושקע ולהתעניין בילד/ה רק בפעילותו בטניסאי/ת.
4. לא להוסיף לחץ – לדבר על טניס בעיקר שהדבר בא מיוזמתו.

והערה קטנה לסיום:
לאפשר לילד/ה להרגיש, שערכם ודימויים בעינכם לא נקבע רק על פי ניצחון או הפסד במגרש.

כתבות נוספות