חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יש לה את זה: היכרות עם המאמנת אתי לוי

עם ניסיון של ארבעה עשורים כמאמנת טניס, מאות שחקנים ושחקניות שעברו תחת ידיה המקצועיות ובעיקר אהבה כנה למשחק, 
ביססה אתי לוי את מעמדה כאחת ממאמנות הטניס הבכירות בישראל. "חשוב לי שהמתאמנים שלי קודם כל יהיו בני אדם", היא אומרת

איגוד הטניס ממשיך גם השבוע עם פרויקט "הכר את המאמן", במסגרתו נאפשר לכם חובבי הענף להכיר מקרוב מספר מאמנים ומאמנות מצטיינים, 

כאלו אשר נמצאים לרוב מאחורי הקלעים, אך הינם בעלי משקל משמעותי בהתפתחות הטניסאים שלנו.

והפעם: קבלו את אתי לוי, אחת מהאוטוריטות של ענף הטניס הישראלי ומי שנחשבת לאחת החלוצות בה"א הידיעה בכל הקשור לאימון טניס בארץ, 
לפחות מהזווית הנשית. 

היא נולדה לפני 55 שנים בנהריה ואל הטניס נחשפה לראשונה בגיל 11, אחרי שכבר הספיקה להתנסות בענפי ספורט קבוצתיים ופופולאריים יותר בזמנו 
כמו כדורגל וכדורסל. "ממש מתחת לבית שלי היו מגרשי טניס", משחזרת לוי בערגה את תחילת הרומן שלה עם הטניס. "יום אחד ירדתי למטה במטרה לחפש חברים 
חדשים, התחלתי לשחק על המגרש ומאז הכול היסטוריה. נדבקתי בחיידק מדהים שמסרב לעזוב אותי ואני אותו, והאמת היא שאני פשוט נהנית מכל רגע. 
בעיקר מצאה חן בעיניי העובדה שאני תלויה אך ורק בעצמי. ניצחון או הפסד, אני זו שאחראית לעצמי, משהו שמאוד דיבר אליי".

תוך חודשים ספורים מאז החלה לחבוט לראשונה בכדור הירוק מצאה את עצמה לוי מתחרה כבר בטורנירי הנוער השונים, בהם הצטיינה כבר מהרגע הראשון. 
בשיאה דורגה במקום ה-2 בארץ לנערות בגילאי 16-18, אולם בעקבות העובדה שלא זכתה במעמד של ספורטאית מצטיינת מצה"ל (בזמנו נהוג היה להעניק מעמד שכזה רק למדורג/ת  ה-1 בכל קבוצת גיל), 
נאלצה לוי לקחת פסק זמן מהספורט האהוב עליה, אליו חזרה רק עם תום שירותה הצבאי בחיל המודיעין. 
"לא קיבלתי ספורטאית מצטיינת, אבל ידעתי כל הזמן שאני רוצה להישאר בענף. כבר עם השחרור עשיתי קורס מאמנים במכון וינגייט ב-1984 והחלטתי שזה 
הדבר שאעסוק בו".

מכאן הדרך של לוי הייתה סלולה. עד לפני שנים אחדות אימנה במועדון הטניס מטה אשר, בו עבדה עד 2010. 
לאחר מכן עברה לשורות מרכז הטניס בישראל, תחילה במרכז ביקנעם ובשנה האחרונה בחיפה. במהלך השנים הספיקה לאמן מאות אם לא אלפי שחקנים ושחקניות, 
חלקם בעלי נקודות ATP בסבב הגברים הבינלאומי כמו גלעד בן צבי ורבים אחרים שהצטיינו ברמה הארצית. 
ואם זה לא מספיק, לוי הינה גם שופטת בינלאומית מוסמכת בעלת כל התעודות האפשריות. היא משמשת כדרך קבע כשופטת קו במשחקי גביע הדיוויס והפדרציה 
המתקיימים בישראל ובנוסף מעבירה קורסי הדרכה מזה עשור במכון וינגייט למאמנים ומאמנות צעירים וכן עובדת כאחראית קורסים במחוז הצפון מטעם ביה"ס 
למדריכים של מרכז הטניס בישראל. בקיצור, ללא רגע דל. 

בחזרה לתחילת קריירת האימון של לוי. על אף העובדה שבאותם ימים מאמנת ממין אישה לא הייתה דבר שכיח במיוחד בנוף הטניס הישראלי, 
לוי הוכיחה חיש מהר את כישוריה. "הייתי בזמנו המאמנת היחידה בארץ, ואשקר אם אגיד שזה לא היה קשה", היא אומרת בגילוי לב. 
"לא תמיד קיבלתי את הבמה, כך שמובן מסוים אני בהחלט מרגישה סוג של חלוצה בתחום. במשך השנים פעלתי לקידום של טניסאיות צעירות, בין אם דרך האיגוד 
כקפטנית של נבחרות נערות באליפויות אירופה ועולם וגם באופן פרטני במסגרת עבודה של למעלה מ-20 שנה במועדון הטניס במסגרת מתנ"ס מטה אשר. 
כיום יש את פרויקט "אתנה" והמודעות לנשים בספורט היא הרבה יותר גדולה. אמנם בתחום התחרותי עדיין יש מחסור, אבל כולי תקווה שגם זה ישתנה בעתיד". 

אתי, איזה סוג של מאמנת את?

"מאמנת שמאמינה במוסר עבודה הן מצד השחקן והן מצד המאמן,  משהו שלטעמי קצת חסר בארץ כיום. אני מאמינה שכמה שתשקיע בשחקן או בשחקנית שלך, 
תקצור את הפירות בשלב מאוחר יותר. לצערי כולם באים לעבודה, אבל לא כולם באים לעבוד. מעבר לכך, אני מקפידה במהלך 40 שנות קריירה כמאמנת על הנושא 
של הערכים. לייצר אלוף זו פריווילגיה שלא כל אחד זוכה לה, אבל האפשרות להפוך את המתאמנים שלך לבני אדם ואזרחים טובים יותר בעלי ערכים זהו הדבר שמניע 
אותי אולי יותר מהכל".

בואי נדבר קצת על הטניס הישראלי. איפה את רואה אותנו בעוד 5 שנים מהיום?

"אני אופטימית מטבעי ומאמינה שהשחקנים בארץ אינם נופלים מיתר השחקנים הזרים בסבב. אנחנו לא פחות טובים מאף אחד, אבל מצד שני חייבים ללמוד לתת 
לשחקנים הצעירים שלנו את ההרגשה והאמונה שהם מסוגלים לעשות את זה. זה נפלא שיש כל כך הרבה טורנירי פיוצ'ר בארץ. חשוב לטניסאים הצעירים להתנסות 
בכמה שיותר משחקים ולחוות על בשרם את התחושה של משחק, אותה אי אפשר לדמות בשום אימון".

אחרי 40 שנה כמאמנת, יש לך עוד חלומות?

"השאיפה הגדולה שלי היא להצליח לייצר עוד 2-3 טניסאים או טניסאיות ברמה בינלאומית בסבב. מעבר לכך, אאחל לעצמי ולסובבי בריאות. כל היתר הוא בונוס".

כתבות נוספות

דילוג לתוכן