חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

טקס הפתיחה של המכביה- ריגוש מעולם אחר.

באנו.צעדנו. התרגשנו.
מאת: רוני גולדמן
 
*הכניסה לאצטדיון "טדי":טבעת של 30,000 איש-עוטפת, מחבקת. קרובה. נוגעת *הלב ממריא אל על, מאיים "להתפוצץ" מהתרגשות *ריגוש מעולם אחר* רק מי שצעד- יבין…
 

זה התחיל כבר ברכבת…
 
מתכנסים בתחנת הרכבת ארלוזורוב("ת"א מרכז").
מחזה מרנין לב מתגלה לעיננו:מאות ספורטאים, בכחול לבן, מכל ענפי הספורט, נוהרים אל הכניסה.הטניסאים ניגשים אל נציגי איגוד הטניס לקבלת התגים(מאורגנת היטב).עמדות איפור לטניסאיות(רעיון יצירתי!).צילומים משותפים ראשונים.כניסה חופשית, עם התג, לרכבת.אפשר בקלות לחוש את תחילת ההתרגשות.ברציף. בקרונות. פוגשים בני משפחות של משתתפים מחו"ל במכביה.מספרים על יקיריהם ובמה מתחרים.הרכבת יוצאת לדרכה.עצירה בבית שמש.מתחילים להתקרב לירושלים.נוף נפלא. מגיעים ירושליימה.אל האנרגיות המיוחדות והטובות של העיר הזאת מצטרפת אנרגיה מסוג חדש:"האנרגיה המכבית"… "נחיל" צבעוני, של ספורטאי משלחות מהמדינות, כשבתוכו בולט מאוד הכחול לבן של אלפי ספורטאי ישראל זורם אל האצטדיון.וזה כבר נשקף במלוא הדרו אל מולנו.אבטחה קפדנית, בכל מקום.שקטה ורגועה.רף ההתרגשות מתחיל לעלות…
 
     """"
 
 
ההתכנסות. ההמתנה. ו…הנה זה בא!
 
נכנסים בשערי המתחם.בדיקת תגים.אלפי הספורטאים יחד. נוגסים להנאתנו בסנדויצ'ים, בפירות שהוכנו בכמויות עצומות, לוגמים מבקבוקי המים(מי צריך מיץ-ספורטאים או לא?…).
רוח ירושלמית קרירה(כמה מאושרים שהביאו עימם את החלק העליון של האימונית "מתכרבלים" בתוכה בחמימות..). נבחרות בכל צבעי הקשת. הברזילאים השמחים, האוסטרלים, הרוסים בתלבושת מעוצבת, הקנדים באדום החזק, האמריקאים במאותיהם,ועוד ועוד.
פוגשים חברים ממכביות קודמות.מתחבקים. קבוצת הדגלים של כל המדינות, אותן ישאו הדגלנים, ניצבת-ממתינה. בולטת מאוד.
ולפתע זה מתחיל:אוסטרליה כבר באצטדיון.ואחריהן לפי ה- א-ב נכנסות השאר. אנחנו, המארחים, ננעל את מצעד המשלחות, כמקובל.
שעה ורבע. 77 מדינות צועדות. אורך זמן. הדריכות בשיאה.(אילו היו שם מסכי ענק-יכולנו גם אנו, הספורטאים הממתינים, לצפות בחברינו צועדים באצטדיון.אך אולי דווקא בהעדרם-עוצמת ההפתעה והחוויה היו גדולים יותר…).ואז, לפתע, ניתן האות:"נכנסים!".
 
מתחילים לנוע. הסקרנות וההתרגשות מאיצים בנו, ואנו דבוקים אל השורות שלפנינו.מתקדמים.לאט.מגיעים אל המעבר\מנהרה אל האצטדיון.ממהרים. אפילו רצים.ואז, כמו "נוריינו" מתוך לוע תותח- נכנסנו בשערי האיצטדיון.מבט ראשון…ואז זה בא…
 
הכניסה ל"טדי"-הלב ממריא אל על…
 
אין מילים לתאר הרגע. או יותר נכון –את התחושה.
(השתתפתי בכמה וכמה מכביות.הפעם חשתי שיש כאן משהו חזק-עוצמתי הרבה יותר).
גל אדיר של התרגשות. הלב מאיים "להתפוצץ". אתה חש כבתוך חלום. מאות סמארטפונים מורמים גבוה. כולם מצלמים.(וכך גם
בוריס, חברי לנבחרת, שראוי להודות לו על צילומיו האיכותיים המשולבים בכתבה זאת, לצד הצילומים שאני לכדתי בסמארטפון שלי…).מנציחים את הרגעים.להראות לילדים.לנכדים.לנינים(כן, במכביה הזאת משתתפים טניסאים וספורטאים בענפים אחרים שחצו מזמן את גיל ה- 80.צריך פשוט להצדיע להם ולהעריצם!!-.30,000 צופים.קרובים קרובים. נוגעים נוגעים. אוהבים. מחבקים.המון משפחות וילדים בקהל.רואים את הלחלוחית בעיניהם.את השמחה הגדולה בליבם. הם מתרגשים לא פחות מאיתנו…!
          
 
                
 """"
 
האצטדיון: מרהיב, חם, ביתי. הקהל קרוב למשטח.אור. אור גדול.הנה במת ענק(אומרים שהכי גדולה שהוקמה אי פעם בארץ). הלם. תדהמה.חמשת החושים הרגילים לא מספיקים בכדי לתאר את ההרגשה.העיניים רואות. האזניים-שומעות.אך יש כאן חוש נוסף-"החוש המכבי".או, אם תרצו"חוש הריגוש".משהו שביום-יום אינך יכול לחוות.מעין שילוב של גאווה לאומית, של שליחות, של זכות שנפלה בידי כל חברי המשלחות להיות כאן, אל מול כל האומה וכל הקהילות היהודיות בעולם.תחושה של משפחה אחת גדולה שהתכנסה כאן, בבירתנו הנצחית, יחד. 39,000 איש(מתוכם 9,000 הספורטאים).ועוד מליונים הצופים בטלויזיה.התרוממות רוח. בני ובנות מכבי צעיר,הניצבים לאורך המסלול, בעיניים נוצצות משמחה והתרגשות על היבחרם להיות שם.מתבוננים בעיניים כלות בספורטאים הישראלים.כדורי הענק הצבעוניים עם דגלי המדינות
– רעיון נפלא, שהעיניים לא שבעות מראותו(בהמשך הם יועלו לגבהים שונים ויצרו תחושה קוסמית, שמימית.כאילו היקום כולו שותף לחגיגה…).
 
הקפנו את האצטדיון.מגיעים אל יציע הספורטאים. עולים במסודר ומתיישבים. נאומים מלאי התלהבות והתרוממות נפש של רה"מ, נשיא המדינה, ראש העיר ירושלים, ראשי המכבי והמכביה. הברכות בוידאו על המסכים של נשיא ארה"ב וראש ממשלת בריטניה-אשר הוסיפו מימד עולמי-תומך ומחמם לב, לא כל שכן מאוד מרגש, לאירוע.
מגיעים אל יציע הספורטאים.עולים במסודר ומתיישבים.
האדרנלין – בעוצמות מטורפות..!

""
 
 
 
 
 
המופע.הקולות. העוצמות.האש באויר. אדיר!!
 
שלל צבעים וגוונים… קולות שירה נפלאים…ופירוטכניקה מדהימה… תותחי האש ששלחו לשונות אש אדירות אל השמיים מעל לבמה. ורמי קליינשטיין עם "אש". זיקוקין.מרטיט ועוצמתי. אלו הפיצו חום נעים  שעטף בעדינות את משבי האויר הירושלמי הקריר, הצלול, הנקי.                   
מופע הלייזר המרהיב.הזמרים\ות -בביצועים הסוחפים, ההנחיה הקולחת והזורמת של האירוע.
 
כבוד והערכה למארגנים ולכל מי שהיה שותף למלאכה- כולל למתנדבים הרבים-על אירוע כה מורכב, כה יצירתי. כה מופלא!!
 
כבר אחרי חצות. אנו עולים על הרכבת בחזרה לת"א. כולנו
עייפים.שקטים.חלקנו ב"חצי תנומה".מעכלים את החוויה.הגעתי הביתה.השעון מראה שתיים אחר חצות. אדרנלין של התרגשות הביא לכך ששעתיים נוספות חלפו עד שנרגעתי-והצלחתי להירדם…(לשעות ספורות…למחרת חיכה לי כבר אימון לקראת המשחקים המצפים לי במהלך השבוע שיבוא).
 
אין ספק:זכינו היום, כאן בירושלים, בירתנו הנצחית, לחוויה קסומה.עוצמתית ומרגשת.יחודית. מעין "על חושית"…
מ  כ  ב  י  ת ! ! !
 
ולאורו של הפסוק הידוע של הרב צבי יהודה קוק על ירושלים,
"אוירא ד'ירושלים- מחכים"("מחכים" פירושו "מבריא") נוכל לסכם ולאמר:
 
"אוירא ד'מכביה בירושלים- מפעים…!"
 
 
 
  
 
 
 
 
 

כתבות נוספות

דילוג לתוכן