זכינו!

רוני גולדמן

ז כ י נ ו !

פעם, לפני כמה עשורים, למיטב זכרוני,היתה סיסמא לתה ויסוצקי: "יש תה-ויש תה ויסוצקי".

השבוע, בגמר וימבלדון, קיבלנו חותמת סופית לכך ש"יש אלופים- ויש רוג'ר פדרר"!

פדרר איננו עוד "אלוף" וגם לא עוד "שחקן אדיר"…פדרר הוא יצירת מופת, יחידה מסוגה, שאין ולא תהיה כמותה…משהו גדול בהרבה מ"טניס מבריק ווירטואוזי".זו פשוט מהות והוויה שונות לחלוטין מכל דבר.גדולות מהחיים.

מכל טניסאי צמרת אנחנו "נהנים"…כשמדובר בפדרר אנחנו "מתענגים", "מתמוגגים", "דומעים מאושר". "נפעמים". "נשימתנו נעתקת שוב ושוב". חווים עונג צרוף. יודעים שעלינו להודות ולברך על כל רגע שמתאפשר לנו לצפות בו. לשבח את בורא עולם שיצר אותו.

ז כ י נ ו ! !

זו לא  הסטטיסטיקה( הרבה יותר וינרים, זכיות בנקודות ברשת, מיעוט ה –unforced errors וכד').זה ה"משהו הנוסף", ה"ניצוץ הפדררי", אם תרצו-שלא ניתן למצוא אצל אף שחקן אחר…

אוסף התכונות הנדיר- משהו שמימי, עילאי, גאוני, יחיד במינו, בדורו ובכל הדורות…פדרר פשוט מפעים את הלבבות, מרגש, מציף אותנו בתחושות מענגות, משהו יוצא דופן. אנחנו חשים שניתנה לנו זכות גדולה על שאנו חיים בעידן הפדררי… 

מדובר במשהו שגדול יותר מטניס, משהו שהוא חוויה גדולה מהספורט הזה עצמו, ומאוסף החבטות שהוא יוצר…אפילו גדולה בהרבה מ"השלם גדול מסכום חלקיו"…

האיש לא שמט מערכה לאורך הטורניר. בגיל הנושק ל-36. כשלטעמם של רובנו היגיע בו ועכשיו לשיא השיאים של כושרו. לגראנד סלאם ה-19 בכלל והשמיני בוימבלדון.

"גאונות" נשמעת כ"מילה יבשה" ו"דלה" משהו לתיאור של מי שמכונה ה"פנומן השוויצרי".

יכולתו לנווט, להכתיב, ללחוץ על הדוושה, ברגעים הקריטיים, כמו הצורך בשבירה והשגתה, או בחבטות בלתי נתפשות, כולל אייסים ברצף השמור רק לו- כחומר ביד היוצר, רב האמן- הם מאגר תכונות ש"לא מן העולם הזה", אשר ספק אם יש מישהו שה-די.אנ.איי שלו מכיל אותן או אף את חלקן…

והשקט. הצניעות. השליטה העצמית וקור הרוח. ומעל לכל- האהבה, יותר נכון התשוקה האדירה  שלו לטניס, שמזינים את ה"רעב" התמידי שלו לנצח. הוא פשוט מתענג. כמו הקהל שרואה וחש בכך- ומחזיר לו  כל כך הרבה אהבה. חוצה יבשות. כל חובבי הטניס באשר הם.

הבכי של צ'יליץ…

תחילה לא הבננו. א"כ קלטנו את הלחץ העצום שלו, כאילו רצה לומר: "אני לא יכול לעמוד מול פנומן שכזה והיכולת הפנומנלית שלו, אשר "הרגה" את מקור העוצמה שלי- חבטות הפתיחה הקטלניות- בהחזרות מופלאות. נשארתי בודד, חסר אונים, במעמד שהפך לכזה של צד אחד"…

הבכי של צ'יליץ', שזכה לאמפתיה, נגע ללב כולנו, ריגש אותנו. אך בעצם סיפק, שלא באשמתו, "חותמת" ברורה, נדירה וסופית לכולנו, כולל למעטים( מאוד…) שאולי עוד הטילו ספק( ולו קל שבקלים) לכך שזכינו כולנו לצפות ברגע השיא בחייו של הטניסאי הגדול בכל הזמנים- לטעמי לא רק "בעת החדשה" כפי שיש הנוהגים להפריד, אלא בכל הזמנים – מתחילת הטניס.

רגע כל כך עוצמתי ומעצים. ריגוש שכאילו בא בהזמנה, שהמחיש כמה יוצא דופן, עילאי, נדיר, גדול מכל מה שחווינו וחווים בטניס, הוא פדרר.

ז כ י נ ו ! ! !

 

 

 

כתבות נוספות