הכל נשאר במשפחה: היכרות עם המאמן ערן דנק

האב והאח המהווים עבורו מודל לחיקוי, ההחלטה לפרוש ולחצות את הקווים לתפקיד המאמן בגיל צעיר, החברות ושיתוף הפעולה עם אנדי רם בסבב ועד לחלום להוביל שחקן משלו לטופ העולמי. המאמן ערן דנק חושף את המוטו שמנחה אותו: "המטרה שלי היא לאסוף חיוכים"

איגוד הטניס ממשיך גם השבוע עם פרויקט "הכר את המאמן", במסגרתו נאפשר לכם חובבי הענף להכיר מקרוב מספר מאמנים ומאמנות מצטיינים, כאלו אשר נמצאים לרוב מאחורי הקלעים, אך הינם בעלי משקל משמעותי בהתפתחות הטניסאים שלנו.
והשבוע: תכירו את ערן דנק (36, נשוי +2), נצר למשפחת טניס בעלת מוניטין והשפעה רבה על הענף במרוצת השנים, שהוכיח כי התפוח לא נופל רחוק מהעץ. ערן, עבור מי שאינו בקיא בפרטים, הוא בנו של מולי דנק, אלוף ישראל בעבר ומאמן טניס בכיר. בנוסף הוא גם אחיו הקטן של תומר, מאמן נבחרת הפדרציה לשעבר, שהיווה עבורו מודל לחיקוי. "אפשר לומר שנולדתי לתוך הטניס, זה אולי משפט שמסביר את החיים שלי, מספר דנק ג'וניור בפתיחת הראיון עימו.

כמו רבים אחרים מ"דור הזהב" של הטניס הישראלי בשנות ה-90, ערן גדל במרכז הטניס חיפה, שם שיתף פעולה עם שמות מוכרים כמו יוני ארליך, נועם אוקון, ליאור מור, ניר וולגרין, לימור זלץ, הילה רוזן, שירי בורשטיין וכמובן גם אחיו הגדול, תומר. "אלו רק חלק מהשמות שהתאמנו לידי וגדלו איתי במרכז", משחזר דנק. "כשאתה רואה שחקנים כאלו בתור ילד קטן, זה נותן לך המון מוטיבציה לרצות ולהיות טוב כמותם".

ואכן, דנק הצטיין בגילאי הילדים והנוער והצליח להתברג בין רשימת הטניסאים המובילים בדירוג הארצי בכל קבוצת גיל, אולם פריצת דיסק קשה ממנה סבל במהלך שירותו הצבאי לצד ההבנה כי הסיכוי להפוך לטניסאי מקצוען הינו קטן ביותר, הובילו אותו לפנות לקריירת אימון כבר בגיל צעיר. "אחרי הפציעה הבנתי שיהיה לי קשה מאוד להיות מקצוען ולהרוויח כסף מטניס", הוא מספר בחזרה אל הימים ההם. "ברגע שהשלמתי עם ההחלטה הזו, המעבר לעמדת המאמן היה טבעי עבורי".

""

ערן עם ירדן חסון ומולי דנק


אנדי ואני

אם שמו של ערן בכל זאת מצלצל לכם מוכר, הרי שאתם לא טועים. דנק ליווה במשך תקופה לא מבוטלת את אנדי רם, חבר אישי שלו מגיל 8, בתקופה בלתי נשכחת עבורו במהלכה זכה לחוות מקרוב את הטופ של הטניס המקצועני בסבב ה-ATP. "את אנדי הכרתי ממש כילד קטן ומהר מאוד הפכנו לחברים טובים", אומר דנק. "ברגע שאנדי הפך למקצוען הוא ביקש ממני ללוות אותו למספר תחרויות בכל שנה, מיד נעניתי בחיוב. במבט לאחור, אלו היו בין החוויות המשמעותיות ביותר שלי בתור מאמן. יצא לי ללוות את אנדי בגראנד סלאמים, תחרויות מאסטרס וטורנירי ATP גדולים. לראות את השחקנים הגדולים ביותר מעולם מקרוב, באימונים ובחדר ההלבשה הייתה עבורי חוויה בלתי נשכחת. השיא היה ללוות את אנדי בתחרויות בהם גם זכה בוינה ובליון, והאמת היא שבכלל המאזן שלי איתו הוא חיובי מאוד".

""
ערן עם אנדי רם

 

בשנת 2000 פתח אביו של ערן, מולי, את בית הספר לטניס בזכרון יעקב, בו מהר מאוד מצא גם את הבן את מקומו. "בתור נער, בזמני הפנוי, תמיד אהבתי לעזור אחרי האימונים. הייתי נשאר, ומאמן את החבר'ה הצעירים, כך שעם השחרור שלי מהצבא ב-2001 התחלתי לאמן במועדון באופן קבוע. האמת היא שבהתחלה ראיתי בזה כמשהו זמני, אבל מה שהשאיר אותי בטניס בשנה הראשונה והשנייה הייתה האהבה הגדולה שלי לילדים ולמשחק.

ערן, איזה סוג של מאמן אתה?

"טניס עבורי זה החיים. ההצלחות, הכישלונות, ההתמדה, כוח הרצון, המשמעת. כל אלו עוזרים ומחשלים את הילד להפוך לאדם יותר, חזק יותר. מסיבה זו המטרה שלי בתוך מאמן היא בעיקר לאסוף חיוכים. אני רואה עצמי כמאמן אחר, לא מאמין בדיסטנס. הילדים שאני מאמן הם כמו האחים הקטנים שלי. לאורך השנים התמזל מזלי ואימנתי מאות ילדים. ביניהם גם תחרותיים שהעניקו לי הרבה אושר וסיפוק. חשוב לי לציין כאן את ירדן חסון, ילד שהגיע משני המגרשים בזכרון יעקב לאליפות אירופה. עבורי זו גאווה ענקית".

כמאמן שעובד עם החבר'ה הצעירים. כיצד אתה רואה את הדור הבא של הטניס הישראלי?
"אני מסתובב הרבה בתחרויות ילדים ונוער ורואה שיש לנו כמות לא מבוטלת של כישרונות בגילאים הללו. אין לי ספק שבמידה והם יקבלו את הכלים והתנאים הנכונים, יש להם סיכוי טוב להגיע רחוק. צריך הרבה סבלנות, שיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים והעתיד יהיה ורוד. אני מאמין גדול בילד הישראלי. עם זאת, בעיניי, הבעיה הקשה שלנו מגיעה מההורים, שבמקרים רבים מנסים להגשים את החלומות שלהם על גבי הילדים והינם חסרי סבלנות כלפיהם ורוצים תוצאות כאן ועכשיו. להם אני רוצה להגיד שטניס הוא מרתון. רק מי שמסתכל לטווח הרחוק, בסופו של דבר גם יצליח".

לסיום, מה נאחל לך?

"להמשיך לאהוב את מה שאני עושה ולנסות לגדל ולטפח שחקן או שחקנית לרמות הגבוהות ביותר".

 

כתבות נוספות