גם המספרים כבר איתו: ג'וקוביץ' בדרך לעונת טניס מהטובות בהיסטוריה

 מאת: אריאל כהן, איגוד הטניס

נתון אחד שהופיע על המסך באמצע הסט הראשון בשנגחאי בין נובאק ג'וקוביץ' לבין ג'ו ווילפריד טסונגה יכול לספר את הסיפור. או לפחות חלק ממנו: בזמן שהצרפתי בילה על המגרשים במהלך הטורניר עד לגמר כ-10 שעות תמימות, המדורג ראשון בעולם דאג לשייט לקרב על התואר בפחות מ-5. זו עדות אחת, מיני רבות, לכושר המפחיד בו נמצא נולה. וזה לא הכושר שהוא נמצא בו בחודש האחרון, או בחצי השנה האחרונה. זו מגמה שנמשכת מאז תחילת 2015 (עם הפוגות קלות פה ושם), והמגמה הזו היא שמלבה דיון שהולך והופך ליותר ויותר ויראלי ורלוונטי ברשתות החברתיות ובמדיות השונות. הכותרת: האם 2015 של ג'וקוביץ' בדרך להפוך לעונת הטניס הטובה בהיסטוריה?

1,1,2,1,2,2,2,3,2,2,2,1,2,3,6,1,1,3, 4,2. סדרת המספרים הזו היא למעשה כמות המשחקונים שאיפשר ג'וקוביץ' ליריביו לקחת ב-20 הסטים האחרונים ששיחק (בייג'ינג + שנגחאי). וזה לא שלפני הטיול לסין משהו חרק כן? נובאק זכה השנה, כזכור, בווימבלדון וב-US OPEN, כשבין לבין הוא מפסיד רק פעמיים, בגמרים של סינסינטי ומונטריאול (הפסדים שקצת פוגעים בטיעון ההיסטורי שלו, ועל כך מיד). לכך תוסיפו את הזכייה באוסטרליה, וגם את הדומיננטיות המדהימה על החימר (זכיות במונטה קרלו וברומא), שנשברה ברגע הכי כואב שלו השנה – ההפסד לוואורינקה בגמר בצרפת – והנה לכם תקציר של 2015 בה כרגע יש לסרבי מאזן של 5:73. מדהים.

ג'וקוביץ' אחרי התואר האחד שברח לו ב-2015

אז האם 2015 של נולה עשויה להפוך לגדולה ביותר אי פעם? בואו נודה: הדיון הזה, בסופו של דבר, הוא די סובייקטיבי. זה לא אומר שלא ניתן לנהל אותו, אבל כדי להיכנס אליו צריך קודם כל לחכות ולראות מה יעשה נובאק בשני הטורנירים שנותרו לו: מאסטרס 1000 בפריז וטורניר סיום השנה בלונדון. בכושרו הנוכחי, ניצחונות בשניהם נראים בהחלט בהישג יד. השאלה השניה (והסובייקטיבית) היא איך למעשה בודקים? ניסינו להגדיר שלושה פרמטרים שבעינינו קריטיים. עוד לפני שנרחיב לגביהם, נמנה אותם: כמות גראנד-סלאמים שזכה בהם אותו שחקן + מה עשה בסלאם הרביעי בו לא זכה, מאזן נצחונות-הפסדים שנתי, וכמות טורנירים שלקח באותה שנה קלנדרית. הפרמטרים מסודרים לפי "סדר חשיבות", ואנחנו עבדנו בשיטת האלימינציה.

גראנד-סלאמים

כאן הסיפור הוא די פשוט: מאז החל העידן הפתוח בטניס, אז הורשו מקצוענים וחובבנים לשחק יחד בכל התחרויות של הסבב ללא הפרדה (1968), רק רוד לייבר השלים פעם אחת זכייה בכל 4 המייג'ורים, אי שם ב-1969. זה, מן הסתם, הישג שג'וקוביץ' כבר לא יוכל לשחזר. אבל עם 3 מייג'ורים בכיס ועוד הגעה לגמר אחד, האם הוא היה הכי קרוב אליו? אז ככה: רוג'ר פדרר שיחזר את ההישג הזה של 1+3 פעמיים (2006 ו-2007). להבדיל – רפאל נדאל (2010), מאטס וילאנדר (1988) , ופדרר וג'וקוביץ' עצמם (2004 ו-2011 בהתאמה), זכו גם פעם אחת ב-3 סלאמים באותה שנה, אבל הודחו לפני הגמר בסלאם הרביעי. מצד שני, נדאל 2010 ראוי להישאר בשלב הזה בתחרות הזו כי זכה באותה שנה במדליית זהב אולימפית.

– שני מקרים חריגים שראוי לציין כאן, ושקשה לדון בהם כי לעולם לא נקבל תשובה סופית: ב-1974 ג'ימי קונורס נעדר מהרולאן גארוס בגלל מחלוקת עם המארגנים, אבל זכה ב-3 המייג'ורים האחרים ששיחק בהם. ב-1984 ג'ון מקנרו פרש מאוסטרליה, לקח 2 מ-3 הסלאמים שכן ששיחק בהם והגיע בשלישי לגמר (הפסד ללנדל בצרפת).

עולים לשלב הבא

לייבר 1969, פדרר 2006, ג'וקוביץ' 2015, נדאל 2010, מקנרו 1984 *, קונורס 1974 *

מסקנה: בפרמטר הזה, ג'וקוביץ' בהחלט בטופ ההיסטורי. בכל מה שקשור לתוצאות במעמדים הגדולים – רק לייבר ופדרר נתנו עונות טניס טובות יותר .

את 2006 העצומה של פדרר אתם זוכרים?

מאזן ניצחונות שנתי

פה העסק מתחיל להיות טיפה יותר מורכב. גיליון הציונים של נולה ב-2015 מראה כעת, כאמור, רקורד של 5:73. עכשיו, כדי להיכנס בכלל לדיון הזה, הוא יצטרך לזכות בפריז ובלונדון (ללא הפסד בבית המוקדם בטורניר סוף השנה). זה יעמיד את המאזן שלו על 5:83. אחוז ההצלחה יהיה אז 94.31. במידה שאכן יעשה כך, הוא "יחלוף על פני" 2011 שלו עצמו, ואז  יקדימו אותו רק מקנרו 1984, קונורס 1974, פדרר 2005 ופדרר 2006.

ואם לצמצם אך ורק למי שראוי להתחרות איתו ושרד את ה"ניפוי" בסעיף הקודם, אנחנו מדברים על קרב עם עונת 2006 של פדרר (94.85 אחוזי הצלחה), ועם שתי העונות של קונורס (95.88) ומקנרו (96.47). נדאל 2010? הוא אפילו לא נמצא בטופ 10 בקטגוריה הזו (מאזן 9:67).

– הערה: קשה להשיג נתונים על המאזן המלא של לייבר מ-1969, אבל בואו נעשה הסכם ג'נטלמני בינינו ונחליט שמי שזכה בכל הסלאמים באותה שנה, ראוי להמשיך הלאה. בטח כשתיכף נגיע לקטגוריה הבאה.

עולים לשלב הבא

לייבר 1969, ג'וקוביץ' 2015, פדרר 2006, מקנרו 1984, קונורס 1974.

ככל הנראה עונת הטניס הנדירה בכל הזמנים שייכת לו. רוד לייבר

כמות תארים שנתית

אז אמרנו לייבר? ובכן, ב-1969 הקסומה הוא לקח 18 תארי יחידים. זה לא רק הנתון הטוב ביותר מבין המועמדים לתואר כאן, אלא הטוב בהיסטוריה. קונורס 1974 זכה ב-15 תארי יחידים, מקנרו 1984 גרף 13 (כולל טורניר מאסטרס סיום השנה היוקרתי), פדרר לקח 12 ב-2006 (כולל טורניר מאסטרס סוף השנה). בקטגוריה הזו, ג'וקוביץ' של 2015 מדורג חמישי, אבל צמוד צמוד לפדרר עם 11 תארים (שוב, אם יעמוד במטרות שנותרו). בכל מקרה, זה לא נתון שיגרום לו לנשור מהתחרות שאירגנו פה. עוד ניסיון להחזיר את רפא של 2010 לתחרות לא יילך: הספרדי, בעונה הענקית שלו ב-2010, זכה רק ב-7 תארים סה"כ והפסיד לפדרר בגמר סוף השנה.

לסיכום: ג'וקוביץ' אכן קרוב להשלמת עונת טניס עצומה, אבל לא הנדירה מכולן. אם יעמוד בשתי המטרות שנותרו לו, הוא ייכנס, כמעט על פי כל מדד אפשרי, לרשימת הטופ 5. וזה לא מעט. למעשה, זה הרבה מאוד. בטח כאשר כל מה שעמד בינה לבין הפיכתה לנדירה באמת ולקדם אותה לטופ 2 זה ניצחון אחד על סטן וואורינקה בגמר בצרפת. מצד שני, להביס 0:3 את שחקן החימר הטוב בכל הזמנים ולהדיח אותו כבר ברבע הגמר של הרולאן-גארוס זה גם משהו, לא?

הרשימה הסופית: לייבר 1969, פדרר 2006, מקנרו 1984, קונורס 1974, ג'וקוביץ' 2015.