חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק: הדריל של גדי יתקיים ב-2 בדצמבר

הטניס הישראלי ממשיך בפעילותו הענפה בארץ ובחו'ל, אך גם זוכר מדי שנה את אחד האנשים שלהם חלק בלתי מבוטל בפיתוח הענף ובפיתוחם של השחקנים המובילים בארץ- גדי מרגלית.
 
גדי, המאמן הדגול שהלך לעולמו לפני כארבע שנים, הכשיר ואימן את מיטב השחקנים הישראליים, ביניהם הראל לוי, דודי סלע, ונועם בר.
 
גדי נודע בשיטת האימון הידועה שלו, 'הדריל', אותו נהג לערוך בסיום כל אימון, ולעיתים גם כבר בתחילתו. הדריל של גדי נודע בכל רחבי הארץ וצבר לעצמו שם כתחרות אימתנית, המיועדת רק ל'ווינרים', מושג שהיה שגור בפיו של גדי.
 
מאז מותו של גדי מתקיים לזכרו דריל שנתי ברמת השרון, עם גביע נודד למנצח. זוכה השנה שעברה הוא טל גולדנגורן הצעיר, שהפתיע את דודי סלע, הראל לוי ונועם בר. גם השנה, בדריל שיתקיים ביום חמישי (2 בדצמבר) בשעה 17:00 במגרש 15 ברמת השרון, צפויים להשתתף סלע, לוי ובר וכמובן שחקנים מובילים נוספים.
 
רון בקר, מאמן ברמת השרון וחברו הטוב של גדי, ינהל את הדריל שבסיומו יתקיים טקס בו יוענק הגביע הנודד. ברקע תתנגן מוסיקת הטראנס שגדי תמיד אהב לשמוע והייתה לאחד מסימני ההיכר שלו. ביום שישי ה-3 בדצמבר בשעה 11:00, תתקיים בקיבוץ עינת האזכרה השנתית לגדי.
 
 
גדי מרגלית: המלך של הילדים
מרגלית הלך לעולמו בנסיבות טרגיות ב-5 בדצמבר 2006 בגיל 56. במשך כמעט 30 שנה הוא גידל ברמה'ש דורות של שחקנים כמו הראל לוי, נועם בר ורביב ויידנפלד.

הוא היה קונצנזוס, בעל כריזמה בלתי רגילה, מלהיב באימונים, מלך הילדים, בעל השפעה עצומה עליהם ואלה הסיבות מדוע רבים מהם רצו להתאמן תחת הדרכתו. הוא שלט במגרשים 5-6 שם החל ב'דריל של גדי' המפורסם שהפך לשם דבר בכל המרכז.

 
כשגדי ארגן דריל כולם ידעו שהוא מתקיים, צעקות ה'יייץ', יא חיה!' הגיעו למגרשים המרוחקים ביותר. לפני מפגש דייויס ביתי, הדרילים של יום חמישי הועתקו לאחר כבוד למגרש מספר 15 לעיני טריבונות מלאות – זו כבר היתה חגיגה אחת שלמה. הוא גם היה ראש מקהלת המעודדים במשחקי הדייויס, ואין ספק שהיה לו חלק בכמה מהניצחונות בזכות העידוד העצום שארגן בשער 3 – מקום מושבו המיתולוגי עם חבריו לכנופיית העידוד. לזכרו הוקמה בכניסה למרכז ברמה'ש תצפית גדי המשקיפה על כל המגרשים.
 
הראל לוי היה אחד מהקרובים ביותר לגדי, הגיע להלוויה במיוחד ממחנה אימונים באיטליה, וספד לגדי: 'אנחנו, הילדים שהתאמנו אצלך, נחשבו לתחרותיים יותר, טובים יותר, כאלה שלא מפחדים להכות בעוצמה בכדור. כמה היינו גאים לספר שאנחנו מתאמנים אצל גדי, חשנו את ההערכה והקנאה שרחשו לנו בזכותך ואנחנו בתמורה הערצנו אותך. הכריזמה שלך וכושר המנהיגות שלך משכו אותנו לחזור יום אחרי יום בציפייה צרופה לאימונים איתך'.
 

כתבות נוספות

דילוג לתוכן