Search
Close this search box.

איפה היא היום: פאולינה פלד

איגוד הטניס ממשיך בפרויקט "איפה הם היום". המטרה: לעשות כבוד לשחקנים ואנשי המקצוע הגדולים שהצמיח הטניס הישראלי במהלך השנים, להתרפק על נוסטלגיה מתקופת תור הזהב שלהם ועל הדרך להתעדכן במעשה ידיהם כיום. והפעם: פאולינה פלד, מחלוצות טניס הנשים הישראלי שהוכיחה את כישוריה בזירה הבינלאומית, כולל 7 שנים במדי נבחרת הפדרציה.

על אף קריירה מקצוענית קצרה יחסית, הצליחה פלד בתקופה בה טניס לא נחשב כענף ספורט מקצועני לשבור שיאים ולהעפיל עד למקום ה-20 בעולם, כשבדרך היא צוברת אינספור חוויות מעבר לים, לרבות ייצוג אוניברסיטה בארה"ב, משחקים במדים הכחולים-לבנים ועד לפסגת השאיפות של כל טניסאי – טורניר ווימבלדון האגדי ושאר תחרויות גרנד סלאם.

סיפור הקריירה של פלד מתחיל בליטא, ארץ הולדתה, שנכללה בילדותה כחלק מבריה"מ. פאולינה בת להורים שוחרי ספורט ופעילות גופנית, נאלצה לבחור כבר בגיל צעיר באיזה ענף ספורט תחל את דרכה, כאשר האופציות שעמדו בפניה באותם זמנים היו קפיצות לבריכה או טניס. בסופו של יום בחרה הילדה הקטנה בת ה-7 במשחק הכולל את המחבט והכדור הירוק, והשאר היסטוריה.

כבר בשנים הראשונות זיהו קברניטי הטניס בבריה"מ את כישרונה של פלד, שזכתה כבר בגיל 14 באליפות נוער מקומית עד גילאי 18, הישג שזיכה אותה בהמשך בזימון יוקרתי לנבחרת הטניס הבוגרת של בריה"מ והיא בגיל 15 בלבד. "רק היום בדיעבד אני מבינה כמה זה היה הישג גדול, למרות שידעו שאני יהודייה. עצם זה שהוזמנתי למחנה אימונים יחד עם הנבחרת הייתה עבורי דבר מדהים".

אלא שדווקא אז כשנדמה היה שפלד נמצאת בתחילת הדרך לעבר קריירת טניס מצליחה, השתנו עבורה סדרי עולם. "הגעתי יום אחד הביתה אחרי אימון והרגשתי שמשהו בבית מוזר. אחרי כמה דקות ההורים שלי לקחו אותי לשיחה והודיעו לי שאנחנו עולים לישראל. זה היה שוק גדול מבחינתי. עד אז ישראל או יהדות לא היו חלק מהחיים שלי. לקח לי זמן לעכל את זה, אבל בסופו של דבר הפנמתי שזה הולך להיות העתיד שלי". 

בניגוד גמור למתקנים ולרמת הטניס הגבוהה שחוותה פלד בבריה"מ, ההגעה לארץ חשפה בפניה תמונה שונה לחלוטין. "הגענו לחיפה. מצאתי את עצמי, נערה בת 16 שאוהבת טניס ללא מסגרת מתאימה. הייתי משחקת לבד במועדון הטניס הישן בחיפה. זה היה מועדון חברים אבל לשמחתי צירפו אותי מיד אליהם. עם זאת, אימונים לא היו, כך שלא יצא לי להתאמן יותר מדי. פעם בשבוע הייתי תופסת טרמפים לאימוני הנבחרת בת"א עם ד"ר איאן פרומן, אבל מעבר לזה לא שיחקתי יותר מדי טניס".

פלד מוסיפה להתייחס להתאמות שנאלצה לעשות בכל הקשור לשגרת אימוני הטניס עם המעבר לישראל. "לא הייתה שום מסגרת מקצועית של טניס בתקופה הזו בארץ, כך שמבחינתי המטרה הייתה לנסות ולשמר את הטניס שהיה לי בבריה"מ. למרות זאת, יצאתי ב-1968 בתור נערה צעירה לטורניר ווימבלדון לנוער. זו הייתה חוויה מדהימה. לראות פתאום במו עיניי אנשים שרק קראתי עליהם בעיתון. להבין עד כמה אני צריכה להשתפר כדי להגיע לרמה שלהם. בטורניר עצמו הפסדתי די מהר, אבל ההתרגשות של עצם המעמד שהגעתי אליו, אלו דברים שאני זוכרת עד היום".

לאחר חזרתה ארצה, השתתפה פלד במשחקי המכביה בסוף שנות ה-60, שם פגשה את הרולד לנדסברג, נשיא ארגון הספורט האמריקאי למען ישראל, שהציע לה לדחות את גיוסה המתקרב לצה"ל על מנת לנסוע לארה"ב ולייצג שם אוניברסיטה כטניסאית מן המניין ועל הדרך לזכות במלגת לימודים. "השיחה הזו השפיעה עליי מאוד. לדעתי הייתי הטניסאית הראשונה בין  ענפי הספורט בארץ שקיבלה מלגה ונסעה ללמוד בארה"ב. קיבלתי את המלגה מאוניברסיטת אריזונה סטייט, שם למעשה  הטניס שלי החל לנסוק מעלה. התאמנתי כל יום, משהו שלא קרה מאז שעזבתי את ליטא, שיחקתי עם שחקניות מצוינות והרגשתי לאט לאט איך אני הולכת ומשתפרת".

מרמת גן ועד ווימבלדון

עם סיום הלימודים בארה"ב חזרה פלד לישראל ב-1973. מיד עם חזרתה השתתפה בטורניר בינלאומי גדול באצטדיון ר"ג, במסגרתו הצליחה לנצח את המחבט מס' 2 של גרמניה, היידי אורת', ניצחון שנחשב בזמנו לאחד מההישגים הגדולים בקריירה שלה.

ממש כמו דז'ה וו לאותה שיחה שהייתה לה אחרי המכביה, הפעם ניגש אל פלד, ד"ר איאן פרומן, "הוא שאל אותי, למה שלא תיסעי לשחק בווימבלדון?" גם הפעם השיחה הזו השפיעה עליי והחלטתי לנסוע. הפסדתי אמנם בסיבוב המוקדמות האחרון, אבל הכרתי שם שני אנשים מדהימים – פרדי קרבין ואנג'לה בקסטון. שניהם פנו אלי ואמרו שהם מאוד מאמינים בטניס שלי ורואים בי כפוטנציאל להגיע לטופ 20. החלטתי לבקש דחייה נוספת מהצבא. חזרתי לאנגליה התאמנתי עם אנג'לה באקסטון ופרדי קריבין היה הספונסר שלי. הייתה לנו תקופה מדהימה ביחד, התאמנתי חזק והשתפרתי מהר, זכיתי בתחרויות בעיקר באנגליה ובסקנדינביה. יום אחד אנג'לה ניגשה אליי במהלך תחרות בצ'יצ'סטר שבאנגליה, עם מסמך דירוג עולמי של ITF  (לימים דירוג (WTA של הטניסאיות שבסבב. מצאתי את עצמי ברשימה כמדורגת 20 בעולם. האמת הופתעתי".

בגיל 26 ועם רזומה עשיר בחוויות ספורטיביות מרחבי העולם, החליטה פלד לקחת פסק זמן על מנת להינשא לבחיר ליבה, אולם בהמשך ביצעה קאמבק נוסף במהלכו הצליחה לחזור שוב לרשימת 50 הטניסאיות הטובות בעולם. שנתיים אחר כך פרשה מטניס מקצועני, אך המשיכה לייצג את נבחרת הפדרציה עד גיל 30 (14 הופעות סה"כ, מאזן ניצחונות/הפסדים 19:6). נתון נוסף מעורר כבוד בקריירה של פלד הוא היותה מחזיקה ב-3 תארי אליפות ישראל ברציפות (1976-1978).

""פאולינה פלד וסטיב קרלוביץ׳ בשנת  1980(היהודי/אמריקאי שייצג את ישראל בגביע דיוויס)

ספרי קצת על החוויות כשחקנית נבחרת. במה שונה ההתמודדות במדים הלאומיים מהסבב?

"המשחקים במדי הנבחרת היו חוויה יוצאת דופן עבורי. שיחקתי כמחבט מס' 1, היינו נוסעות למשחקי גביע הפדרציה לבד ללא מאמן, כך שזה לא היה פשוט. אבל אני בעיקר זוכרת אווירה מדהימה של ביחד שתרמה לי מאוד באופן אישי כשחקנית וכבן אדם. בסבב הייתי לבד ואילו בנבחרת היינו מעודדות אחת את השנייה ונמצאות בחברותא".

כיצד היית מסכמת את הקריירה שלך במבט לאחור?

"הייתה לי קריירה מדהימה. כיום אני מבינה שהייתי מאוד כשרונית, אבל ללא מסגרת פרט לשנתיים באנגליה. ומי יודע אולי אם הייתי נולדת בתקופה אחרת הייתי גם מגיעה להישגים משמעותיים יותר, אבל אני שלמה עם עצמי, עשיתי את הכי טוב שיכולתי. אלו היו שנים של חוויה שנתנו לי שיעור לחיים ועיצבו אותי באופן אישי. אני שמחה שהייתה לי את האישיות ואת הכישורים הנחוצים להתמודד לבד עם קריירה שכזו".

מה דעתך על הטניס הנשי כיום? עד כמה הוא השתנה מהתקופה שלך ?

"מתקופתי טניס הנשים המקצועני השתנה ללא הכר. הוא הרבה יותר פיזי, הרבה יותר עוצמתי ודורש מנטליות הרבה יותר חזקה. לכן כיום אם אין לך את כל החבילה – פיזיות, מנטליות וכישרון אין סיכוי להגיע לטופ".

ומה עם טניס הנשים בישראל? יוצא לך לעקוב?

"אין ספק שיש כישרונות, אבל לדעתי אם לא תהיה פלטפורמה מספיק רחבה לא נצליח להתקדם ולעלות מדרגה נוספת. צריך לאתר מגיל צעיר בנות כישרוניות ולטפח אותן במסגרת המתאימה לאורך זמן. בבוא היום לבחור מתוכן את המתאימות ביותר ולהשקיע בהן לטווח ארוך. צפיתי בגמר הנשים ברעננה בשבוע שעבר בין דניז חזניוק למאיה טחן. אני מקווה ששתיהן תמנפנה את ההישג הזה ותמשכנה להתקדם, אני מקווה לראות עוד טניסאיות ישראליות פורצות קדימה בשנים הבאות".

לסיום, מה מעשייך כיום?

"האמת היא שכיום אני נהנית מהחיים. פרשתי לפני מספר שנים מאימון, לאחר הרבה שנים בהן אימנתי במרכז הטניס, בהפועל תל-אביב ובמועדון הטניס בעיר מגוריי  קיסריה. כיום בגיל 66 אני משתדלת למצות את החיים ולבלות כמה שיותר עם המשפחה והחברים".

 

 

 

כתבות נוספות

דילוג לתוכן