איפה היא היום: אילנה ברגר

הפרויקט המיוחד של איגוד הטניס – "איפה הם היום" ממשיך גם בסוף השבוע הנוכחי. אחרי שתהינו בחודש החולף על קנקנם של ליאור מור וגלעד בלום, הפעם החלטנו לעבור לצד הנשי, אל אחת מהטניסאיות הבולטות שלנו בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. אנחנו מתכוונים כמובן לאילנה ברגר הרפז, אלופת ישראל 5 פעמים בעבר ומי שדורגה בשיאה במקום ה-149 בעולם ליחידות ו-153 בזוגות.

סיפורה של ברגר מתחיל בעיר הולדתה מכסיקו סיטי, בירת מכסיקו, לפני יותר מ-40 שנה, שם גם הכירה לראשונה את הענף עם המחבט והכדור הירוק. ברגר הייתה נוהגת לבלות בחיק משפחתה במסגרת הקאנטרי קלאב היהודי בעיר ומבלה עם אחיותיה בבריכה ובין יתר הפעילויות השונות המוצעות במתחם, עד שלדבריה נשאבה אל קסמיו של הטניס. "לפי הסיפורים של המשפחה שלי הייתי תמיד נעלמת להם", משחזרת ברגר את התשוקה הראשונית שנתגלתה אצלה לענף. "אחרי כמה דקות של חיפושים היו מוצאים אותי משקיפה בסקרנות על מגרשי הטניס. כשראו שהסיפור הזה חוזר על עצמו, הם החליטו לרשום אותי לחוג. מאז אפשר לומר שהכול היסטוריה".

""

בגיל 11 אחרי שמשפחתה של ברגר עלתה יחד עימה ארצה, השתלבה אילנה חיש מהר בשורות הטניס הישראלי, תחילה במסגרת חוג במרכז הטניס ברמה"ש ובהמשך גם כשחקנית תחרותית בסבב אליפויות הנוער ברחבי הארץ. "לא הייתי מגדירה את עצמי כשחקנית יוצאת דופן בגילאי הנוער", מספרת ברגר, חניכתו של המאמן הוותיק רון סטיל. "הייתי שחקנית די ממוצעת, מה שגם שעובדה שתאריך הלידה שלי הוא 31 לדצמבר הקשתה עליי שכן הייתי צריכה להתמודד עם שחקניות גדולות ממני בגיל".

את "הפריחה המאוחרת" שלה עשתה ברגר לאחר שירותה הצבאי ביחידת 8200 היוקרתית. "אחרי הצבא עמדה בפניי הדילמה שעומדת בפני הרבה שחקנים – לעבור לשחק בקולג' בארה"ב או לנסות קריירה מקצוענית. בסופו של דבר החלטתי ללכת על האופציה השנייה, צעד שהתברר כנכון. שיחקתי שש שנים סה"כ בסבב, תקופה רצופת אתגרים שנתנה לי המון".

במבט לאחור, מהו רגע השיא שלך בקריירה?

"יש הרבה, אבל אם צריך לבחור רגע אחד זו כמובן ההשתתפות באולימפיאדה בסיאול ב-88'. לא אשכח בחיים את טקס הפתיחה, האווירה בכפר האולימפי וההתרגשות הגדולה שאחזה בי כשעליתי לשחק. אמנם הפסדתי לג'יל הטרינגטון, שאז נחשבה לשחקנית מס' 1 בעולם בזוגות, אבל עצם ההגעה למעמד הזה הייתה מיוחדת במינה עבורי. העפלתי גם לאולימפיאדה בדרך מיוחדת. בזמנו היה מתקיים טורניר קדם אולימפי, שאז נערך ביפן. מכיוון שלא הייתי מדורגת גבוה מספיק, הייתי חייבת להגיע לגמר של הטורניר הזה שהקנה מקום אוטומטי במשחקים. שחר פרקיס ואני נסענו ביחד והצלחנו שנינו להגיע עד הגמר".

יש לך גם 26 הופעות במדים הלאומיים עם נבחרת הפדרציה.

"תמיד כיף לייצג את המדינה שלך, ולי אישית גם הייתה הזכות לפגוש טניסאיות מהשורה הראשונה בעולם של אותה תקופה, כשהבולטת ביניהן היא קונצ'יטה מרטינז הספרדייה".

נחשבת גם לשחקנית "הגש ורוץ לרשת" טובה מאוד. מרגישה אולי היית יכולה להגיע רחוק יותר מבחינת הדירוג וההישגים?

"אי אפשר לדעת, אבל איפשהו אני כן מרגישה פספוס, בעיקר בזוגות. היה לי סגנון מיוחד שלא ידעו אז כל כך איך להתמודד מולו. אני בטוחה שאם הייתי מוצאת פרטנרית קבועה ויוצרת כימיה איתה, יכולתי להגיע הרבה יותר רחוק, לפחות טופ 20 בסבב הזוגות. 

כאחת הטניסאיות הבולטות של ישראל בכל הזמנים, מה דעתך על הדור הטניסאיות הנוכחי שלנו?

"האמת היא שאני הרבה פחות מעורה מבעבר. אמנם אני עוקבת כמו כולם, בטלוויזיה ובאינטרנט, אבל לא יותר מזה. הייתה תחושה שיוליה גלושקו תצליח להתרומם ואולי למלא את החלל שהשאירה שחר, אבל בינתיים זה לא קרה. את הבנות הצעירות יותר אני לא ממש מכירה. כולי תקווה כי בשנים הקרובות נראה כמה שיותר שחקנים ושחקניות פורצים קדימה. זה צריך להיות חלק מתהליך ובנייה של תשתית מקצועית רחבה יותר, ממנה אפשר יהיה לבנות דור חדש של טניסאים".

אז מה קורה איתך בימים אלו?

"אני כבר כמה שנים די רחוקה מהטניס, חוץ מפרשנויות בטלוויזיה מדי פעם. עד לפני כמה שנים אימנתי, אבל עקב בעיה רפואית אני כבר לא על המגרש. כיום אני עוסקת בתחום הפרסום והשיווק ומשמשת כיד ימינו של בעלי, אורי הרפז, מצמד "הפרברים" בעבר שמנהל כיום קריירה כזמר סולו. אני מורידה ממנו דברים שהוא פחות אוהב להתעסק בהם כמו סגירת הופעות, שיווק וניהול העניינים הכספיים. תוך כדי העבודה איתו למדתי המון על תחום הניהול בכלל והמוסיקה בפרט, ובכל יום אני גם ממשיכה ללמוד".

""

עם הבעל אורי הרפז

עד כמה הטניס והקריירה שטיפחת מסייעים לך בעיסוקייך כיום?

"אני חושבת שכל שחקן או שחקנית טניס שעברו כברת דרך בסבב המקצועני יוצאים עם הרבה תובנות וכלים לחיים. אני למשל יצאתי עם כלים בוררים כמו הצבת מטרת, התמדה, סדר ומשמעת, עצמאות ועוד, כך שבנימה אישית אין ספק שהטניס תרם המון בעיצוב האישיות שלי".

לסיום, ספרי לנו משהו שלא יודעים עלייך.

"אני מנגנת בגיטרה כבר הרבה שנים והאמת שזה מחייב. ככה זה כשאת נשואה לאחד הגיטריסטים הכי גדולים בארץ. כיוון שאורי ואני נפגשנו בגיל מאוחר רק לפני חמש שנים, אין לנו ילדים משותפים. עם זאת יש לו 3 ילדים מקסימים מנישואיו הקודמים, כשבתו הבכורה הפכה אותי, גם אם לא באופן רשמי, לסבתא כבר בגיל 50. זה כיף גדול".

כתבות נוספות