איפה הוא היום: ליאור מור

סדרות כתבות חדשה של איגוד הטניס תאפשר לכם בתקופה הקרובה להיזכר בכמה מהשמות הגדולים של הטניס הישראלי. אלו יספרו לצד שלל חוויות וזיכרונות נוסטלגיים מהקריירה הענפה גם על מעשיהם בעידן הנוכחי ועל התרשמותם מהתפתחות הענף.

והפעם: פותחים עם ליאור מור, אחד הטניסאים הבכירים שלנו בשנות ה-90, מאמן וקפטן נבחרת הפדרציה בעשור הקודם. על אף שהצליח לטפס עד למקום ה-171 בסבב ה-ATP העולמי, הקריירה של מור, בוגר מרכז הטניס חיפה והאקדמיה לטניס ברמה"ש, נעצרה כבר בגיל 24 בעקבות פציעה טורדנית ברגל שקטעה עבורו את החלום.

"היו לי המון חוויות במהלך הקריירה, אבל במקביל צברתי אותן תוך כדי הפציעה, משחזר מור במבט לאחור. "סבלתי משברי מאמץ כרוניים בשוק. זה שחק מאוד את היכולת שלי להתמודד עם כמות התחרויות הגדולה. לצערי ההחלטה לפרוש הגיעה דווקא בתקופת השיא שלי בקריירה, אחרי שניצחתי באזור 30 משחקים ברציפות והצלחתי להתקדם בדירוג".

""

מור (במרכז) עם החברים לנבחרת הדיוויס

כבר בגיל צעיר הוכיח מור עליונות ברמה המקומית. תחת הדרכתם של צמד המאמנים, האחים אמנון ושרון כסיף הצליח להעפיל לפסגת הדירוג הארצית כשהוא מסומן כפוטנציאל גדול לטניס הישראלי. בהמשך החליט בעצת המשפחה והמאמנים להעתיק את מגוריו לאזור המרכז על מנת להתאמן באקדמיה לטניס ברמה"ש תחת עודד יעקב (אימן אותו עד הפרישה), שם הוסיף להתקדם. בגיל 15 השיג נקודת ATP ראשונה בטורניר בינלאומי בחיפה והחל לכתת רגליו בין שלל תחרויות ברחבי העולם. במהלך הקריירה זכה בשני תארי צ'לנג'ר ליחידים בירושלים ודנבר, קולורדו וכן שיתף פעולה בהצלחה עם יוני ארליך, חברו ובן גילו באקדמיה ברמה"ש. השניים הגיעו יחדיו עד לאזור המקום ה-150 בעולם לזוגות.

ליאור, בהסתכלות לאחור. מהו רגע השיא בקריירה שלך?

"יש לי הרבה זיכרונות מהסבב, אבל מבחינתי החוויה הכי גדולה היא לייצג את ישראל בגביע הדיוויס. השתתפתי אמנם כשחקן רק במפגש אחד מול בולגריה (בית אזורי מס' 2, 2000) בחוץ. זה היה מפגש מאוד טעון עם קהל עוין במיוחד שנגמר בצורה הכי מתוקה שיש. היינו בפיגור 2:1. הראל לוי ניצח בשיניים את המשחק הרביעי ואני מצאתי את עצמי אחרי הפסד ביום הראשון ביחידים עולה למשחק החמישי והמכריע. הייתי בלחץ מטורף. דדי (עודד יעקב) זיהה את זה מיד. הוא הכניס אותי למקלחת קרה והחליט שנצא לריצה בחוץ. בכל הזמן הזה שוטרים שומרים עלינו כדי שלא ייפגעו בנו. המשחק עצמו הלך בכיוון שלי. לא אשכח את המאצ' פוינט. הכיתי סמאש וישר הסתכלתי לספסל. עמוס מנסדורף הקפטן שלנו השתולל משמחה. מסוג הרגעים שיילכו איתי לכל החיים".

היום שאחרי

לאחר שקריירת השחקן של מור הסתיימה בגיל צעיר יחסית, פתח האחרון במקביל ללימודים אקדמיים בכלכלה ומנהל עסקים גם בקריירת אימון. הוא החל לאמן במרכז הטניס ברמה"ש ובמכון וינגייט, הצטרף לצוות האימון של שחר פאר יחד עם עודד יעקב וסנדרה וסרמן ובהמשך אף הפך למאמנה האישי. כמו כן הצטרף גם לצוות האימון של נבחרת הפדרציה כמאמן וכקפטן במהלך תור הזהב שלה בעשור הקודם עם שחקניות כמו אנה סמאשנובה, ציפי אובזילר, שחר פאר ויוליה גלושקו.

בפברואר השנה חגג מור יום הולדת 40. אלא שכיום עם כניסתו לעשור החמישי בחייו, אורח חייו שונה ב-180 מעלות מתקופתו כשחקן פעיל בסבב. הוא משמש בשנתיים האחרונות כמנהל אופרציה ישראלית של איש עסקים יהודי עשיר מארה"ב, משרה שמחייבת אותו לטוס על קו תל-אביב ניו יורק על בסיס קבוע, כשאת הקשר לעולם הטניס הוא מתחזק בעיקר דרך החברים והקולגות לענף.

"היום אני במקום אחר", הוא מספר. "הטניס נתן לי המון לאורך הקריירה ואני מודה לו על כך מדי יום. היכולת להתמודד מול משברים ומצבי לחץ, לקחת אחריות יחד עם היכולת ליהנות מהדרך. אלו דברים שהולכים איתי בכל יום ומסייעים לי. יש כמובן געגוע לתחושות שלאחר ניצחונות, אבל יחד עם זאת אני שלם עם ההחלטות שעשיתי".

""
ליאור מור עם שחר פאר באולימפיאדת בייג׳ין


כמי שהכיר את הסבב העולמי מקרוב, איזה טיפ יש לך לתת עבור השחקנים הצעירים שלנו?

"כשאני מסתכל כיום על כמות התחרויות והאפשרויות שיש בפני שחקני הטניס שנמצאים בתחילת הדרך, הדבר המרכזי שאני יכול לייעץ להם הוא לא לקחת קשה מדי הפסדים. היתרון בטניס התחרותי הוא שכמעט בכל שבוע יש תחרות. זה אומר שגם אם הפסדת, עד כמה שזה קשה, צריך להרים את הראש בחזרה ולהסתכל קדימה".

כיצד אתה רואה את העתיד עבור הטניס הישראלי?

"מאז שסיימתי את העבודה שלי בנבחרת הפדרציה די התנתקתי מהטניס. אני כמעט ולא מעורב ועוקב בעיקר אחרי תוצאות של השחקנים שלנו ופחות אחר תהליכים. יחד עם זאת, אני חושב שקיים חוסר בשחקניות שיצליחו לשחזר את ההישגים המדהימים של אנה, ציפי, שחר ויוליה. אני מאחל בהצלחה לכל העוסקים במלאכה, שחקנים ומאמנים, המון הצלחה ומקווה כי יצליחו לממש את שאיפותיהם".

מה נאחל לך?

"לכל המעורבים בטניס ולכל עם ישראל, בריאות. תאחלו לי גם הצלחה בספורט החדש בו אני עוסק. אני מתאמן לקראת תחרות "איש הברזל" כבר תקופה ארוכה. השלמתי ארבעה חצאים והמטרה הבאה מבחינתי היא להשלים את המסלול המלא (3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ אופניים ומרתון מלא – 42.2 ק"מ). דרך הטניס למדתי לשאוף הכי גבוה שיש, כך שאני מאמין שגם את המטרה הזו אדע להגשים".

כתבות נוספות