חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

אז כמה היה נגמר מפגש בין סרינה וויליאמס לאנדי מארי?

מאת: אריאל כהן, איגוד הטניס

השבוע מלאו 20 שנים למותו של בובי ריגס. לא בטוח מה ועד כמה אומר השם הזה לבני הדורות הצעירים יותר, ואם להידבק להגדרה הצרה, מדובר בטניסאי עבר שדורג ראשון בעולם – הן כחובבן והן כמקצוען – בשנות ה-30 ו-40 של המאה הקודמת. אבל זו לא הסיבה בגללה התכנסנו פה. מה ששמו של בובי ריגס יזכיר לאמריקנים, ולחובבי הטניס בכלל – כנראה לא פחות מאשר הישגיו בסבב הגברים – הוא חלקו בהצתת מה שנקרא עד היום "מלחמת המינים".

ריגס היה טיפוס צבעוני. וולגרי, נוטה לפרובוקציות, מהמר כפייתי, וגם אדם שהיה ידוע כאחד שנוטה לזלזל בנשים באופן כללי, ובטניסאיות בפרט. הרבה לאחר פרישתו, כשהיה כבר בן 55, הוא התבטא פומבית שטניס הנשים נחות וקרא מעל לכל במה לבילי ג'ין קינג, אחת השחקניות הטובות בעולם, להתמודד מולו בטענה שאין לה צ'אנס מולו. קינג סירבה, אבל מרגרט קורט, שהיתה אז בת 30 והמדורגת הראשונה בעולם, נענתה לאתגר. והאמת? זה לא היה כוחות. לעיני 5,000 צופים ב-13 במאי, 1973, בקליפורניה, ריגס ניצח 2:6, 1:6 כאשר הוא מאמלל את היריבה שלו. המפגש התקיים ב"יום האם", והאמריקנים מכנים אותו עד היום: "טבח יום האם".

צפו ב"מהדורה הראשונה" של מלחמת המינים – בובי ריגס מול מרגרט קורט 

אבל זה לא הספיק לריגס. בהמשך הוא "פיתה" דרך עלבונות חוזרים ונשנים את בילי ג'ין קינג לשחק מולו, ושם זה כבר היה אירוע עם הפקה של סרט הוליוודי עתיר תקציב. ההתמודדות נקבעה ל-20 בספטמבר. היא התקיימה ב"אסטרודום" ביוסטון לעיני למעלה מ-30,000 צופים ונצפתה על ידי עשרות מיליונים בארה"ב וברחבי העולם. קינג נכנסה למגרש כשהיא נישאת על כיסא שהוחזק על ידי 4 גברים שהתחפשו לעבדים מימי הביניים. ריגס הובא על ריקשה שנסחבה על ידי דוגמניות. כן, כן. ממש שואו. למנצח/ת הובטחו 100 אלף דולרים, וגם שם זה לא היה צמוד מדי. קינג פירקה את היריב היהיר שלה 4:6, 3:6, 3:6, כשבניגוד לקורט, היא נשארת בקו האחורי ומזיזה אותו מצד לצד.

על האפקט העצום של הניצחון הזה על טניס הנשים כבר כתבו עשרות אלפי מילים. היסטורית ומעשית, הוא נתן פוש עצום לטענות הנשים לפיהן מגיע לסבב יותר כבוד. היום בלא מעט טורנירים הפרס הכספי לנשים ולגברים הוא זהה, כאשר רק לא מזמן הכריזו האחיות וויליאמס שהן חייבות את הקריירה שלהן לבילי ג'ין קינג. מה שקצת, או הרבה, פוגם בנרטיב הזה הוא שלל שמועות לאורך השנים לפיהן המשחק הזה היה מכור. השמועות, ולא רק הן, הבשילו לתחקיר מקיף מאוד שפורסם ב-ESPN לפני כשנתיים, והביא עדויות לפיהן ריגס היה חייב כסף למאפיה. לפי התחקיר, הרעיון היה מראש להביס את קורט, לגרום ליחסי ההימורים להיות חד צדדיים, ואז להחזיר את הכסף דרך הימור על קינג במשחק השני. את האמת המוחלטת אולי לא נדע לעולם.

צפו בכתבה נהדרת על המשחק בו גברה בילי ג'ין קינג על בובי ריגס

 החלק השלישי בטרילוגיה הגיע רק כעבור 19 שנים: ב-25 בספטמבר, 1992, מרטינה נברטילובה וג'ימי קונורס נפגשו ב"סיזר'ס פאלאס" המיתולוגי בנבאדה לקרב של הטוב מ-3 סטים. נברטילובה, שרק שנתיים קודם לכן זכתה בסלאם האחרון בקריירה (ליחידות), סירבה לשחק נגד ג'ון מקנרו ואיליה נסטאסה, אבל הסכימה להתמודד מול האמריקני.  לשם התחרותיות, המשחק היה בחוקים שנטו בבירור לטובת נברטילובה. לקונורס הותר להכות רק סרב אחד, כאשר בנוסף, ליריבתו הורשה להשתמש גם בשוליים שמיועדים למשחק הזוגות. למרות זאת, קונורס ניצח 5:7, 2:6, וגרף בסה"כ 1,150,000 דולרים עבור ההשתתפות והניצחון. אגב, לפני שנתיים הוא חשף בביוגרפיה שלו ("the outsider"), שהימר במיליון דולר על ניצחון שלו במשחק בשני סטים, ושנברטילובה לא תיקח יותר מ-8 משחקונים במהלך ההתמודדות כולה. וואלה הלך לו.

צפו ברגעים הגדולים מהמפגש בין קונורס לנברטילובה ב-1992

 ***

מאז לא היו עוד מפגשים תחרותיים (או בערך) בין טניסאי לטניסאית מהצמרת העולמית (יאניק נואה פגש ב-2003 את ז'וסטין הנין וניצח 1:2, אבל זה היה משחק ראווה עם הרבה הומור ושטיקים). ועם זאת, היו התנגחויות קטנות. ב-2012 ז'יל סימון ביקר את השוואת הפרסים הכספיים בין גברים לנשים בסלאמים וטען שלא הגיוני שהגברים משחקים הרבה יותר שעות ומשחקי הטוב מ-5 בעוד שנשים משחקות הרבה פחות וזוכות באותו תגמול. מריה שראפובה ענתה אז בסרקזם: "אני בטוחה שיותר אנשים צופים במשחקים שלי מאשר בשלו". גם סרינה וויליאמס נתנה גב: "התאמנתי קשה בדיוק כמוהו כל החיים".

וה"דיבור" האחרון סביב הנושא היה לא מזמן, ב-2013. אנדי מארי צייץ בטוויטר שיהיה מוכן לפגוש את סרינה, אבל זו ציננה הפעם מהר מאוד את ההתלהבות. "טניס גברים וטניס נשים זה ספורט אחר לחלוטין", היא אמרה והוסיפה: "קרוב לוודאי שהוא ינצח אותי 0:6, 0:6 תוך 10 דקות, או משהו כזה". גם פה, כנראה שלעולם לא נדע. אבל היה נחמד לבדוק את זה, לא?

כתבות נוספות

דילוג לתוכן